מילים: רמי פורטיס. לחן, עיבוד והפקה מוסיקלית: פורטיס, סמטנה, שפריר, אגמון. פורטיס: סיפור, שירה, קלידים. עידו אגמון: קלידים, גיטרה ושירה.. גיל סמטנה: בס, קלידים ושירה. יובל שפריר: מחשב, קלידים, תופים ושירה.

"… שמגגה עיר עתיקה ונחשבת לקדושה, בחצצאל מקום משכנה של שושלת חימושניגיגי. עולי רגל וצליינים רבים היו עולים ובאי למקדש… פולחן החימושני משך את ההמון יותר ויותר. העם האמין שהישועה נמצאת בקיר הכחול" …

הלו פורטיס, מה זה? חימושניגיגי. הקיר הכחול. פולחן החימושני. מה זה פורטיס? מה אתה מספר לנו מעשיות? מה חימושניגיגי? זה צריך להיות משל פוליטי לאובססיה ריליגיוזית בסטייל סיפור היסטורי מייגע בפורמט פופ אופרה על מלחמות פלסטין ישראל? תעלול פרסומי לשואב אבק. אל תמחקו אף אחת מהאפשרויות. או כמו שפורטיס אומר: גם הסיפור הזה שקע (כאבק) בנבכי ההסטוריה.

פורטיס עצמו משיב בספרון של הדיסק: "חימושניגיגי הוא אבק מתערבל בשואב (יענו זיהום אוויר) בדותה מגוחכת על מחשבה והגות או מילמול מתבדח וחסר אחריות על נפשו של אדם. מעשה ממוחזר על שליטה ואובדן. התמכרות לעבר, חמדנות וכבוד. המנון להמון וכוח ופחות מכך. חימושניגיגי הוא שיר חסר אחריות או תירוץ אמיתי לקשקוש תמלילי. אסור לקחת אותו ברצינות ואפשר שכן. תחבקו אותו או תכחישו בקול. הוא יראה כעוף החול, כי בחימושני שמתגלגל ונסחף אל סופו, נולד החימושני שיבוא במקומו, חסר וצף, עולה וניקטף לאפלת השואב המוזהב"

עזבו אומר פורטיס. רוצים תתייחסו ברצינות לבדותה חסרת האחריות. אבל יש גם אפשרות הפוכה…
ניסיתי האפשרות ההפוכה: הסיפור המוסיקלי של פורטיס מתחיל נדמה לי בשמגגה, תפילה כנסייתית, הכתרת של ילד בן 12 למלך. מגיע למצב של מלחמת עמים שהם בעצם משפחה אחת, שלא ידעו על מה נלחמו. תרצו, החימושניגיגי אכן הופך בהמשך למיני אופרת רוק. חימושניגיגי, קיר כחול מושך מאמינים, שואב אבק. קוריוז פורטיסי. בוא נגיד שכבונוס של כ-17 דקות לדיסק זה מתקבל בחיוך סלחני. שירחיב, שיגדיל, שיהפוך את זה ליצירה. אז נחזור לדבר.