לא רואים את קו האופק

יו.2 U2

הליקון
5/5

No Line On The Horizon
No Line
No Line On The Horizon
No Line
I know a girl hole in her hear
She said infinities a great place to start
Oh no you know it's going to be alone

קודם כל צילום העטיפה: קו המים ששפוגש קו האופק. אחר-כך מגיע הקצב הזה שנושא את קולו המיוסר של בונו, ויש סיבה:  "אני מכיר נערה עם נקב באזנה/ היא אומרת שהאינסופי הוא מקום טוב להתחיל/ הו לא, את יודעת שזה הולך להיות בודד".
על הצליל הנפלא הזה, פופ אלקטרוני עשוי לעילא חתומים גם בריאן אינו ודניאל לנואה, שהיו מעורבים גם בכתיבה עצמה. לא מעט בזכות המעורבות שלהם – המוסיקה באלבום האולפן מס. 12 של U2 ממשיכה להיות רלוונטית. וגם צליל הגיטרה של האדג' חוזר לימי תהילתו גם בשיר הרביעי "מטלפן לא מוכר" (מס 4).

Magnificent הוא המשך הקו התחושתי המלו-קצבי הזה עם הטון המיוסר של בונו. וכך שר בונו בשיא הכוונה.

Only love, only love can leave such a mark
But only love, only love can heal such a scar

יש משהו מאוד אנושי במוסיקה של האלבום הזה. טון שנוגע ומגיע מיד. ללא אקספרימנט. ובמיוחד במיד טמפו של  "רגע של כניעה" שיר שמתחיל במילים: "קשרתי את עצמי בחוט תיל/ כדי לתת לסוסים לברוח/ שיחקתי באש/ עד שהיא שיחקה בי".
U2 חוזרים לבסיס האם. שירים שמנסחים מחדש דברים על חיינו. אחדים מהשירים ב"לא רואים את קו האופק" יוצאים מנקודת מבט של מתבוננים על פני חיינו בעולם הזה כמי שגם הופכים לקורבנותיו.
White As Snow פותח בצליל מינורי מתאר מסע למקום אפוקליפטי שאין בו לא אהבה ולא סליחה, ומה שנתקלים בו "צחוקם של פרגים תחת אורו של ירח".
ב – Breath שר בונו: "16 ביוני, הבורסה הסינית בעליה/ ואני חוטף וירוס אסיאני חדש".הטון הדרמטי הנואש חוזר ב"אני אצא מדעתי, אם לא אצא מדעתי הלילה".
היחסים בין בריאן אינו, דניאל לנואה הגיעו כאן לשיא בשלותם. למעשה, הצליל שלהם נשמע כל-כך אורגני ומחובר, שאין אפילו צורך להזכירם. הם נמצאים שם בתוך הלהקה. אחרי 30 שנות קריירה,U2 אולי כבר אינה מפתיעה, אבל היא עדיין מספקת U2 איכותית. תקשיבו ל"ארז הלבנון" המסיים, סיפורו של עיתונאי במזרח התיכון, שמדבר אל אהובה על רקע של "ילדים שותים מים מזוהמים מהנהר/ חייל מביא תפוזים מתוך הטנק". זה מגיע בצורת סיפור אישי, בטון הזוי. יפהפה.
Stand Up Comedy – אווירה אחרת, עליצה "פרחחית", רולינג סטונית משהו, משהו, ובונו שר "תפסיק לעזור לאלהים מעבר לרחוב כמו אישה זקנה"

מה אגיד: החדש החזיר בי כרגיל את האמון בברנשים הותיקים של ה-U2. מבחינה זו, אין חדש תחת השמש של הלהקה האירית. הם תמיד מחזירים את האמון במוסיקה שלהם, את האמון באמונה שלהם, ובעיקר שהם עצמם עדיין מאמינים במה שהם עושים. לפ האלבום הזה, יש לבונו ושות' עוד אופק.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. ללא ספק מדובר ביצירת מופת שילוב מוחץ של שירה נגינה והפקה מצמררת דיסק שגודל מהאזנה להאזנה צלילי הגיטרה בדיסק פשוט חלומיים בונו בשיאו בשירה . לכל מי שמוסיקה היא פסקול חייו לרוץ וליקנות את הדיסק חוויה שמיימית מובטחת U2 תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות