אנשים צעירים מקטרים את סבלותיהם במסלול הידוע מראש. דף חלק שמתמלא ב"כתמים שחורים" (נו, בטח יש שני צבעים בחיים) הוי, החיים האכזרים. איפה הצדק, איפה הגמול. מתי זה יקרה? ובכלל "מרגיש לא כל כך שייך" ה"לא כל כך" הזה שהוא מה? רבע שייך? שליש? והנה עוד טרגדיה: "לא עומד בפיתויים שמציבים לי החיים". ו"המציאות בולעת את החלשים".

החתומים על המתבכיין הלא מקורי הזה – איתי סיני ורונן פרי חיברו למלל הזה פולק-רוק אקוסטי, קווי מתאר מלודיים פשוטים שמגלים איזשהו פוטנציאל. אבל הביצוע השטוח תואם את הטקסט החלש. לא תמיד כשמרגישים "לא שייכים" ושהמציאות מתאכזרת – חייבים לכתוב על זה שיר.