אלבום של דו"ח אישי על החיים. עליות, מורדות. קיום. הישרדות. מצבי רוח. סיכומים. ריקי גל משרטטת בהתרגשות כמו גם ברגישות תחושות שממלאות אותה נכון לעכשיו. למעשה, בחרה בלירן נידל שיספר את הסיפור מפיה: לקפוץ אל החיים כמו אל מים קרים. להיות או לחדול. בוחרת לשלם את המחיר. אין כבר לאן לסגת. כל מיני משפטים שאומרים משהו נדוש אבל נכון  – החיים הם מלחמה. אתה נלחם על היותך מישהו. אתה זקוק למשהו, שיחלמו עליך. שיחבקו אותך. שתזכה לאיזושהי יציבות טובה.
"מסתובבת" נקרא השיר הראשון. קצב רוק. ריקי גל יודעת לעשות דרמה גדולה גם מהטקסט הצפוי, הנדוש משהו. לקפוץ למים קרים. לשלם את המחיר. להיות או לחדול. אבל מעוצמת בשלותה כזמרת, מעומק הבנתה מהו ביצוע טוב, הטקסטים האלה יעברו אצלה כל ועדת שיפוט.
"ילדה קטנה אישה גדולה/ אני כבר מבולבלת/ דפקתי את הראש בכל פינת חיים". והנה הבשלות הזו מתבטאת דווקא בירידה מפסגת המלודרמה לרצפת האינטימיות. באיפוק יש עוצמה חזקה יותר מרגשנות יתרה. "מכל המלחמות", נקרא השיר. ליטוף מלודי מכניע.

ועוד על החיים: בסוף היום היא זקוקה לו. "גם אם יצלמו אותי מאלף כיוונים/ ואופיע מחייכת מעל מאה שערים/ וירצו אותי כולם כמו דיווה מהלכת/ מפוסלת, מגרה, מרחיקה ומקרבת/ בסוף היום אני צריכה אותך"
וידוי הדיווה. יש דימוי, יש שאואופ, מקצוע שדורש לשחק אותה גדולה מהחיים, יש מסכות, אלף נשמות, עטיפת מיליון דולר, בלי סוף מצבי רוח, וגם אם הכל נראה זוהר – בסוף היום היא צריכה את הגבר שלה. גל באה להציג את מיתוס הכוכבת, וזה נשמע סטריאוטיפי קמעה. ושוב: היתרון של גל שהיא שרה על הפיצול הזה ממרומי בשלותה האומנותית, הבעה, עוצמה, מהיחידות שיש לה הרוק ואת הרול ועוד משהו.
"מוזר לי לרקוד את החיים וליפול" – פרספקטיבה אישית על הסביבה האנושית ("אנשים שכחו את עצמם/ גם כשהלב זועק לעברם"), שיר איטי, מוסיקה אל-זמנית, עיבוד פאנקי מבריק לבס ולתופים. לא להיט, אבל שיר חשוב בדיסק.
טון צערה של גל נשמע, מגיע ונוגע ב"אבן על אבן", סיפור של כאב שקשור עם ילדות. טון שמתחבר יפה עם צליל הסקסופון התחושתי של אלדד ציטרין.
ומשהו על מבוכי חלום, מסע שהוביל אותה למסקנה – שהיא היא היחידה שרודפת את עצמה, שמשלמת את מחיר תמימותה. השיר נקרא "סימנים של מים" – שיר רוק קצבי מזן משובח.
האיפוק המפוייס חוזר ל"רואים את השנים" – רגועה, מנגינה מלו-מינורית קליטה שרה על רצונה העכשווי – "לשוב לחלום ולהרגיש/ כמו ילד מאוהב/ לרוץ איתך רחוק אל תוך הים", וגם כאן למרות טקסט "סיכום חיים" מרופרף מעט – ריקי מצליחה ממרום מקצוענותה לאפק ולשכנע שהרגש הזה מגיע ממקומות של אמת, משדרת עצבות מתקתקה משהו. אבל במקום לנתח מילים, אולי כדאי להקשיב לטון. כנ"ל – "קרוסלת רגשות" עוד סיכומון חיים – "רציתי להיות זמרת חשובה/ כזאת שיזכרו לעוד הרבה שנים", וגם כאן לצלילי פסנתר מינורי, האיפוק הדרמטי הופך את השיר לשנסון אמיתי. חבל רק שלירן נדל לא הקפיד מספיק על הטקסט. ריקי מסיימת את השיר המרגש במשפטים: "שמחתי לעבור פה במקרה/אשמח אם תזכרו ולו רק את שירי". לירן, למה אתה צריך להיתמם עבור ריקי. יצא לא אמין.
אלא שרמת האמינות אצל ריקי נקבעת בסופו של דבר לא על פי שורה כזו או שיר מסוים, אלא בטון, במוסיקה שיוצאת מקולה לאורך הדיסק. כבר לא נערת הרוקנ'רול, אבל זמרת ששרה את עצמה מעמקי גילה ותחושותיה. שירים שמאפשרים לריקי לספר סיפור, לתת לרגש לחבוק את המילים. מבחינה זו – הדיסק הכי מרגש שלה עד היום.