יש סיבה למסיבה. בלו נוט, חברת התקליטים האגדית חוגגת 70, ומציבה שביעיית אול סטארס לנגן את המוסיקה של האגדות. בהרכב: ניקולס פייטון – חצוצרה, סטיב וילסון – סקסופון אלט וחליל, ראווי קולטריין – סקסופון טנור, פיטר ברנשטיין – גיטרה, ביל חרלאפ – פסנתר, פיטר וושינגטון – בס, לואיס נש – תופים.

השנה 1939. שני חובבי ג'אז נלהבים, אלפרד ליון ופרנק וולף, מהגרים מברלין, מחליטים ללכת בעקבות אהבתם ולהקליט נגני ג'אז בניו-יורק. ראשיתה של הסטוריה במוסיקת הג'אז. שנות החמישים והשישים – היו ועדיין נחשבות לעידן הג'אז הקלאסי של חברת "בלו נוט". מה שמכונה סגנון hard bop של אמצע שנות החמישים בניו-יורק – התחיל עם תקליט של "בלו נוט" – הוראס סילבר והג'אז מסנגרס. ההרד בופ לקח את הבלוז והגוספל וניתב אותם לסגנון ג'אז חדש וחדשני.

שבעים שנה אחרי מגייסים את דור הענקים שנולד בסיקסטיז לשחזר בניהולו האומנותי של ביל חרלאפ, להעניק פרשנות משלו לקלאסיקות של הבלו נוט. נכון שהאלבום לא נועד להציג דווקא הרכב אול-סטארס, אבל כמו שזה נשמע, המוסיקה מתנגנת על-ידי הרכב על שמצדיע בדרכו הרעננה לדור שקדם לו. היכולת לערוך השוואה בין הישן לחד – היא כשלעצמה מרתקת.

באלבום הראשון – הביצועים החדשים. באלבום הבונוס – הביצועים המקוריים.
הרשימה כוללת גרסאות חדשות ומקוריות של Mosaic של ארט בלייקי והמסנג'רס, Inner Urge של ג'ו הנדרסון, Search For Peace של מקוי טיינר, Little B's Poem של בובי האצ'רסון, Criss Cross של תלוניוס מונק, Dolphin Dance של הרבי הנקוק, Idle Moments של גרנט גרין, The Outlaw של הוראס סילבר. תלכיד של מוסיקאים ונגנים שמעניקים את פרשנותם לג'אז ההוא – בעיבודים ובסולואים שלהם.

הדיסק הראשון (58 דקות) והשני (64 דקות) מציגים נאמנה את הצליל של בלו נוט, מה שהופך את הדיסק אלבום חובה לכל מי שמעורה בג'אז בדרך כזו או אחרת. העיבודים שונים, ועם זאת מצליחים להישאר במסגרת ההומאג' למוסיקה המקורית, להעניק את הטאץ' העכשוי הרענן. הנגינה של החבורה מסוגננת, מלוטשת, הדוקה מאוד. מהוקצעת. מענגת. מי לוקח את האתגר לייבא את הנבחרת הזו שעשתה בימים אלה טור על פני 51 מדינות בארה"ב, לישראל? אילת 2009?

בתמונות מלמעלה למטה: הרכב הבלו נוט 7, ביל חארלפ, ניקולס פייטון, ראווי קולטריין, פיטר ברנשטיין.