שנתעסק בפסיכולוגיה של יחסים? למה לא. לא שבשירים זה חסר, אבל תמיד אפשר לקחת זווית קצת אחרת. "פרויקט 30+", שמתכנן אלבום עם ביצועים שונים לשירים חדשים, הפקיד בידי יהלי סובול ונינט טייב שיר שאומר – עכשיו כשהיחסים בינו ובינה הסתיימו והוא משוחררת לה לדרכה לעולמים אין מה להפסיד – הם עושים הערכה מחודשת "רחוק מהעין רחוק מהלב/ אולי זאת הדרך להשלים" כי אין מה להפסיד. לא מדובר על פרץ אהבה חדש אלא על מצב של ניסיון "להשלים".
דווקא הבית הזה האחרון קצת מרח את השיר בשכבת דקה של קיטש. (הבאנאליות של "רחוק מהעין רחוק מהלב") אבל המוסיקה – לחלוטין לא. צלילי גיטרה מייצרים אווירה קודרת, טונים נמוכים, מתח פנימי. גם הביצוע האפרורי-מלנכולי מצטרף למצב הרוח ההזוי-דיפרסיווי. נינט מלחשת, יהלי שר על בהונות האצבעות. שיר שנע על קו ווקאלי מונוטוני כמעט בלי פיקים, אפקטים של דכדוך אפלולי שיוצר בסופו של דבר תחושה אמיתית של ניכור.
תגובה אחת
שיר שהוא תמצית הסצינה התלאביבית על מרכיביה התרבותיים: בגיל 30 פלוס אתה עדיין מתעסק בעצמך, ביחסים שלך, טבול בהשגות מחוכמות על החיים, כאשר בעצם אתה חלול ורדוד ולא כל כך חכם. המוסיקה בהתאם- שיטחית, מלאה בכאילו איכות וחכמה, מבוצעת בשירה חלודה ומנוכרת ומיוחצנת כ"דבר החם הבא". לא פלא שאפילו מרצ לא קיבלו מספיק קולות מהתלאביבים. הרי יש דבר הרבה יותר חשוב מללכת לבחור- להתעסק בעצמך ולקטר.