מישהו הציע לי – די תפסיק לכתוב על השירים האלה. אתה טוחן מים. הרי מה כבר תצליח לשנות. אתה תכתוב, השירים ירוצו, ומה? מה עשית? הרי מתנהל פה אשכרה שוק מוסיקה. לא חורזים מקוריים, לא פייטנים,  אלא שוק של היצע וביקוש של סוחרים בטקסטים שהקשר בינם ובין איכות אפילו אינו מקרי, ושיש קונים לסחורתם. נו זה מוכר: שבלונות מוסיקליות, עיבודים חסרי השראה,  כיוון אחד של הכל הולך לאולם השמחות. ברגע שיש קונים – הכל בסדר. אז למה אתה כותב על זה? תן לשוק הזה להתנהל. להיט רודף להיט. חייה את חייך, תן להם לחיות והכל יבוא על מקומו בשלום.

 זה נכון. אבל תפקידו של המבקר, כך לעניות דעתי, להצביע גם על תופעות שבסופו של דבר פוגעות באמנים עצמם, אולי לא בכיסם, כי חלקם מרוויחים מהשירים בעין יפה, אבל ביכולת שלהם להגיע למקומות אחרים. אני כותב, כי אני מאמין שזמר כמו רגב הוד – ששיחק אותה בעוד להיט, יכול לשקול גם נתיב אחר, כדי שהקול הזה שהוא קיבל כמתת אל לא יבוזבז לעד.