השיר הוא תולדה של התהליך שעברה אנקרי – התקרבות אל האל. ובשביל לבטא אמונה "בכל מאודה" היא פונה לאחד מגדולי פייטני ימי הביניים. לפי רבי יהודה הלוי חשה הזמרת-מספרת כי הוא (האל) דודה והוא נרה והוא משען ומקור חיים. אהבתו בגלויה ובסודה.
מנגינה עגולה, מתנגנת בעידון יפה, משרה תחושה נועם וביטחון, נגיעות עצב קלות. מרחפת בספירות העכשוויות שלה.
אישית, אינני מגיע לשם. לספירות האלו. אבל אני מאמין לאנקרי שהיא חשה שלה זה קורה. צבעים אקוסטיים פריכים, חליל (אייל סלע) שצלילו מפכה. תחושת האמונה ללא תנאי בטון האוהב. זה יפה, אבל אני עדיין בוחר באתי אנקרי של פעם, ומה אעשה: לא מצליח לגעת ביופייה של אמונה שמגיעה מתוך שירת ימי הביניים.
לזכותה ייאמר – שזה יצא טהור, ובלי לשיר את זה בניגון דתי כזה או אחר. מוסיקה נקייה. נטו. ר' יהודה הלוי במקרה של אנקרי הוא אמצעי. ומבחינתה – הגיעה אל היופי. אל המנגינה הפנימית.
5 תגובות
לא משנה מה היא שרה,היא גורמת לי צמרמורת.
הייתי בכל כך הרבה הופעות שלה והמון זמן חיכינו לחומר חדש אתי אנקרי נפלאה בקולה ובדרכה העדינה להעביר מוזיקה נכון.
התגעגענו שיהיה בהצלחה !
מדהים! מדהים! שירה מדהימה כמה ענוג קול מדהים ומהמם זמרת שחזרה למקורות מאוד מרגש לשמוע משירי אחד המשוררים הגדולים שהיו להיסטוריה המפוארת שלנו
מתנה נפלאה לחג גאווה גדולה לנו
אתי אנקרי , כל פעם מפתיעה מחדש באיך שהיא נוגעת ואיך שהיא עושה לנו להרגיש… אשה טהורה ואהובה, תמשיכי בעשייה הנפלאה והקדושה שלך.
אוהב עד מאד
עודד
לגבי, ימי הביניים אני בהחלט מסכים. אך במקרה של השיר הזה- יש יוצא מן הכלל. יפהפה, בטעם, מקסים!