מנות קטנות

יהושוע

בארבי רקורדס
4/5

אין בי פיתרון/ להיות שלך כאילו תיאטרון/ אין בי הגיון/ מסך עלה הכל נראה נכון… אבל אין בי שיכרון/ רק תחושות של עיוורון/ שבאות היום/ שבאות להיות בי סוף"

הדובר בשיר מסרב לשחק אותה "כל החיים במה", מצד שני אין לו פתרונות קסם, אפילו לא שיכרון חושים. רק תחושות של עיוורון.

אחרי השורות הביאוסיות אלו שחותמות האלבום החדש של יהושע לימוני יצאתי למרפסת לחפש קרני שמש. מגיע לי, אמרתי לעצמי. לא. זו אינה ביקורת שלילית. אבל אתם יודעים, אתנחתא מתוגתו של יהושע. (משפט יפה לא? – אתנחתא מתוגתו של יהושע) הגם שמנגינותיו יפות ומחלחלות וטון שירתו אומר אמת – עדיין אתה צריך להתאוורר מהמוד (Mood) של יהושע, אחרי שנכנסת ברצון לשיטוט במבוכי הגיגיו-חולשותיו.
הדיסק מתחיל באנפוף עגמומי של "מנות קטנות" – שיר שעיסוקו הגבול המפריד בין שמחה לחזון ובין אושר לאור. הטון המדוכדך לא ממש מצביע על זמר. המצב משתפר ב"איש תלוי" – שיר שאומר בסיבוך מסוים – עד שאתה לא קופץ למים – אתה לא לומד לשחות, ולפעמים צריך מישהו (או בגרסת השיר – מישהי) שפשוט יעיף אותך למים. מנגינה נוגה שמצליחה לשאת את התובנה וגם עיבוד אקוסטי שמיטיב עם השיר.
ב"רק דקה" שיר אווירה מלנכולי שנפתח במטאפורה: "כמו פרפר שאיבד את שתי כנפיו/ כואבות לו עצמותיו" מתאר יהושוע לימוני תחושות של בלבול ביחסים בינו ובינה. העובדה שבחר ב"פרפר" ולא ב"ציפור" – מקורית וקולעת (פרפר שאיבד כנפיו זו אף תחושת אין-ריק גדולה יותר) השיר מדגיש את ה"אין" שקיים ביחסים. הבנאדם מחפש להבהיר לעצמו – איפה הוא ביחסים שלו איתה. טקסט טוב, לא פשטני, מושר בלאות מלנכולית התואמת את רוח השיר. לימוני מביע הכי אותנטי את התחושות. הלחן משרת את הנאראטיב. פשטות יפה, מורכבות מובלעת. השקט אינו מסתיר את הדרמה שמבעבעת בין השורות. בשיר "יום" שר יהושע "בואי אלי אולי לסרט/ בואי אולי תהיי לי דרך/את עצמי מוצא כמעט משוגע" – והטון הכאילו-רגוע מכיל עוצמות רגשיות שמתפרצות בזעקה קורעת נוסח הפינק פלוייד. והריגוש עובר.
"לא ילד לא מבוגר לא סבל לא מאושר/ נשאר בין לחיות או למות" – יהושע לימוני ממשיך להביע בלבול. והזמן "מתקצר באלימות" (יפה) ואז הוא קורא להקלה (כן בק') על משקל "הכלה", ובאירוניה נוקבת שואלה – איזה צבע היא מעדיפה על המזבח. מוכן לעבוד אותה, להקריב לה קורבנות. מבטיח לה כל מה שתרצה. תחושת הצער והחידלון מגיעה במנגינה פשוטה, משקפת את מצב הרוח של להיות או לחדול ואת האירוניה שבמצב הקיום, שבו אתה מוכן לתת הכל רק בשביל הקלה.
נסכם: המוסיקה העגמומית של יהושוע מצליחה לחבר בצורה מסוגננת בין הסהרורי וההזוי לתבונתי-תחושתי.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות