"על הרחבה היא רוקדת/ בליבי משחקת/ מה היא ממני רוצה/ אני חי על אהבה"
עידן יניב הולך בדרכי הזמר הים-תיכוני החפלאי. מה הולך? – דוהר. לוקח את האהבה אל הרחבה. יכול להיות שמסחרית – הצדק עימו. הכיוון הכלכלי בשעת כתיבת שורות אלו אומר: עלה על האוטוסטרדה הזו. למה להסתבך בדרכים עקלקלות. יש לך קול חבל על הזמן – אז קח אותו לרחבת הריקודים.
"למה את כועסת נשמה? ואני שלך אוהב אותך ואותי את משלימה…הקפה עוד רגע מתקרר והקרואסון מריח כמו אסון אז בואי נחזור לישון". לא רק הקוראסון מריח אסון – גם טקסט הזה. מילא הקוראסון שנכנס בשביל החרוז, אבל איך "לחזור לישון" כפי שמציע בן הזוג – יפתור את מצוקתם של בני הזוג? הא, כשישנים לא מדברים… הבנתי. אבל על רחבת הריקודים, למי איכפת. ואיפה כאן ה"לישון"?
מגבירים קצב ל"מה עם אהבה" של Henree ששרבט אמת חיים משומשת ונדושה שגם הסבתות כבר לא חוזרות עליה: אהבה לא קונים בכסף. זה מגיע בשבלונת דאנס קולחת עם מוטיבים עממיים של מוסיקה ערבית, שטנץ כפיים אופטימי לרחבות.
Henree הוא מפיק מוסיקלי מדופלם, וזה ייחודו ומעלתו. תקשיבו לשזירת האקורדיון והשירה המקהלתית בשיר הדרבוקה הקצבי "שמחה" של דורון מדלי שמתחיל בחשמליות ומחליף צבע לדאנס ים-תיכוני. טקסט מוזר: לבנאדם לא חסר שומדבר (אפילו כפר יש לו בלב) יש לו אפילו שמחה כזו גדולה שהוא חייב לפזר אותה בעזרת השם. עידן יניב ממשיך גם כאן בסערה לרחבת הריקודים.
צ'ולי זכאי ושי ראובני לא ישביתו את חאפלת הרחבה. בטח לא הם. שלא תלך לו כי הוא ממש אוהב. והיא נכנסה לו לנשמה. יאללה בכפיים, ברגליים. אל תלכי לו לאהובך. נשיקה קטנה אחת תצית בו אש האהבה. בואו נחסוך מילים כמו "שבלוני" וכל זה.
לא נוטשים את הרחבה: "איזה כיף שכל שנה יש יום הולדת", צוהל יניב. והפעם חתומים על המצהלה איתי זילברשטיין, מאיר עמר ועידן יניב עצמו. איזה כיף שכל שנה יש יום הולדת, ורק שנגיע ל- 120. הכי סתמי שאפשר.
שיר שקט? – יש! "אין לי כלום בלעדייך". אני מוכן לתקן את עצמי אם אני טועה, אבל יניב מצליח יותר טוב בסרנדות האהבה האלו, עמוסות הרגש. (תירגע, יניב. לא חייבים עד כדי כך לנפח את תחושות האהבה)
אל דאגה, עינת הולנדר וגיל זכאי מחזירים את יניב לאולם השמחות. ובאמת השיר נקרא "עד החופה" – לכל מי שמחפשים רשימת שירי חתונה. (יש ביקוש עצום!) ילך איתה על כל הקופה, כלומר לחופה. רק שלא יגנבו אותה ואת הצ'קים כשאתם רוקדים. וגם: עידן מגייס גם את שלמה המלך ואלף נשותיו לחינגה, כדי להראות שעם "קצת פחות" נשים, כפי שיש לו, אפשר להגיע לאהבה אמיתית שהיא כמובן הנשמה שלו והאישה שלו. (אחת?!)
כמה אהבה ונשמה בדיסק אחד. שאאמין למצהלות? הצחקתם. אבל אם כבר מוסיקת שמחות – למה לא ללכת על טקסטים שלא יעליבו את רחבת ריקודים?
מה עם אהבה
