"מכוסה בחשכה", בלדה על חוסר תקשורת כובשת משמיעה ראשונה. זהו שיר מיד טמפו קודרני מלנכולי. דרארן הייז לשעבר חצי הצמד האוסטרלי "סאווג’ גרדן". ממשיך באתו קצב-אווירה-מצברוח  ב"אני אוהב את הדרך הזו",  שיר שמדבר על חוליה אחת חסרה – אהבה.

 הייז מותח את קולו,  והטון הרגשני שלו משלים תמונה של יוצר פופ מוכשר. ב"שמי דאבלין" הוא מוריד הילוך לסלואו אקוסטי כובש, שיר על אהבות ישנות/אבודות. דארן מתחקר את האושר – האם אשלייה הוא? יש כאן עוד כמה שירים אישיים מיוחדים כ-UNLOVEABLE, שיר אהבה רגשני מסעיר. דארן משתמש באלקטרוניקה, אבל שירת הנשמה שלו באה לפני מכונות הסאונד. כמה כנות יש בשירים הסנטימנטליים שהמנגינות שלהן נקלטות בקלות מאוד נסבלת. אם פופ, אז דארן הייז.