בסוף מתרגלים להכל

דודו טסה

מילים ולחן: דודו טסה. עיבוד והפקה מוסיקלית: דודו טסה וניר מימון
4/5

"עדיף הטירוף, השיגעון רק לא הפחד הוא גומר אותי"

והכי נורא, מסיים דודו טסה את זעקתו – "בסוף מתרגלים להכל", והשיר מסתיים בקרשנדו, כמו בסיום טראגי של אופרת רוק. האם  דודו טסה הוא יציר דור שרוט שמחפש דרכים להגיד – נשבר לי הזין.? או שמא זה מקרהו הפרטי בהחלט? משהו לא רגוע בחיים יוצא מהשיר הזה. מצב של אין מפלט, שאין דרך להפוך אותו לאהבה. ההקצנה שר טסה – הטירוף – עדיפה על כל מיני חלומות. פשוט להשתגע.

מתחיל אקוסטי, הטון הגבוה מעביר את הכאב, תחושה של קריאה נואשת. יש מעבר לשירה פחות זועקת, "שפוייה" כביכול הרמונית עם איזה איזכור ביטלסי באמצע השיר, ניגוד יפה לפני שחזרים לזעקה,  לפני שהכל הופך יבבה גדולה בעיבוד סהרורי שמעידה על ההידרדרות הטראומטית. טסה שר את אשר על ליבו. ככה זה נשמע מקולו.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

4 תגובות

  1. ושוב תסמונת דודו טסה- אומן רציני, היודע בדיוק מה הוא רוצה מעצמו, מבצע כהלכה את מה שהוא כותב ( לא-רע בכלל ) ונשמע טכנית מעולה. והוא אינו עושה לי כלום. לא יכול להסביר תופעה מוזרה זו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות