איזה בוקר פסטורלי. השמיים התבהרו, יש צליל באוויר, עולם בלי סכנות, הכוונות טהורות, הפחדים חלפו, פרח בשיער, הלב נגנב ויש אהבה ויש אפילו חתונה, אם לכך התכוון המשורר במילים "כלה על פני האדמה". לקנא בדרור שועלי. האם זו מציאות או חלום? וכדי שנחוש את הפסטורלי לוקח הצליל אל מוסיקה של נופים איריים עם צליל כינור טיפוסי. הכל פה כל כך נעים ויפה, אלא שהשיר מילים-מוסיקה-ביצוע – לא חם לא קר. משהו אנמי. תמימות בלתי מרגשת.
תגובה אחת
די הגזמת עם הקטילה הזאת, יוסי. אתה נותן ציונים גבוהים יותר להרבה שירים שאינם ראויים לכך יותר משיר זה. כנראה תפס אותך מצב רוח לא-מי-יודע-מה, הא?