בין המילים

בטי

פליי רקורדס
3/5

היחס בין המילה לתחושה. "בדידות היא מעבר לכל המילים", שרה בטי בטון נוגה. השיר הזה – "בין המילים" מגיע גם בגרסה ספרדית (שיר 12) , הרבה יותר מתנגנת, נוגה-נוגעת-מגעת. מה שאומר שקיים יחס גם בין מצלול השפה לעומק התחושה.
דיסק שלישי לבטי אחרי "פרפרים" (2000) ו"נסה אותי" (2004) בטי ממשיכה לעסוק באנטנסיוויות בפענוח מצב האהבה מהיבטים שונים. למשל: מנקודת מבטו המנחמת של הנוטש ובגוף ראשון: "אני האחרון שיגיד לך שאת טועה". לא ברור מהשיר מה יחסה לדברים (עצב בלבד?) שהוא אומר לה, ככה שזה נשמע די סתמי.
ב"התמונה הגדולה" משתפר מצבהרוח, בקצב מידטמפו. בטי שרה "רק בעליות אני דוחפת/ בירידות אין לי שום שליטה" ו"אני רואה את התמונה הגדולה/ ואת השפע שבה/ את הקסם שלך/ אני אוהבת אותך", העיסוק במצבי הרוח האישיים שדוף, וגם המוסיקה אינה מושיעה.  ב"רק רוח" העוסק ברגשי אשם יורד לעיתים לנמיכות קומה בלתי נסבלת: "הפה שלי גדול מדי/ זאת לא שיטה".
או: "הוא לא האביר שלי שיציל אותי" אבל מוכנה לפשרות, תשקול מחדש אם "באוזני סודות ילחש" כי "יש לי לב גדול לאהבה". כמה נדוש.

מקצב דאנס לטינו מחלץ מהאווירה הנוגה. ב"מקום חדש" שרה בטי: "באתי לאהוב, באתי לחבק/ אור השמש טוב/ והכל צוחק" – וגם השיר הזה כמו הטקסט נשמע לא חלב לא בשר.
טובים יותר: ב"האמת שלנו"יורדת בטי מהאישי-אובססיווי, לטקסט פשוט אך מקורי יותר "מהאמת אי אפשר להתרחק/ היא כמו הלב של אמא". המקצב הדאנסי והעיבוד העשיר עושים מהשיר פופ משובח. לשיר יש גרסה ספרדית Nuestra Verdad, שנשמעת כבעלת פוטנציאל ללהיט בארצות הרלוונטיות.
הטון הנוגה חוזר ל"יום לפנינו", וכאן צדו את אוזני שורות יפות: "אמונה קורסת מול אחרת/זאת שתבוא עם רוח חדשה/ אם לא נשחה עם הזרם/ נישאר כאן ונטבע", גם המוסיקה בשיר עושה חסד עם המילים.
"יכולתי להיות" – חלומה הזעיר בורגני של של האישה המשתוקקת לאהבה יציבה: היא הייתה יכולה להיות האישה שרצה, אפילו להיות אם לשלושת ילדיו, כלב קטן וגינה מטופחת, מבחינתה הוא היה יכול אפילו להשמין עם הזמן… והטקסט הזה מגיע בפופ אמצע הדרך קליל וקליט.
"רעל" מתחיל מלודרמטי: "עוד אני מנסה להציל אותי/ נפשי קוראת לך/ אם למות אז איתך בין ידיך" וממשיך בסערת הדאנס – "הכוונות שלך גסות/ מטופשות מלוכלכות/היה לי לפנטזיה/ רחוקה מלהיות". יחסי דחייה משיכה של בטי שמובילים לרחבת הריקודים. וכדאנס – מבנה יפה, הפקה מהוקצעת. כל השאר – נשארתי מבולבל. והיא מסיימת בשיר נשמה שמגיעה מעמקי הנפש – "אהובי וכוחי" ליווי קלידים, שרה כמעט אקפלה. ושוב האהבה ותלאותיה-חמקנותה ועל ההארה וההתפקחות. אבל זה אולי השיר החזק בדיסק.
בטי מנסה לנבור בתחושותיה מול האוהב והאהבה, מתעמתת עם מצבים בלתי פתירים. העיסוק האובססיווי בנושא לעיתים הוביל גם למקומות נדושים. מצד שני – לא רק. מצד שלישי: יש תחושה שהפקה מודרנית-מהוקצעת יותר הייתה לוקחת אותה רחוק יותר.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן