אשתו של

מיכל אמדורסקי

הד-ארצי
4/5

"נמאס לי שכולם אומרים עלי/ היא לא מוכשרת/ היא לא זמרת/ גם לא יפה" … "והם כולם תמיד אומרים עליי/ היא רק אשתו של/ ולא עומדת בזכות עצמה".

עצוב או מצחיק? שנלך על שניהם? אמדורסקי מביאה את הריאליטי למוסיקה. שניקח את זה טיפה חיובי? אם את הטקסט הזה היה אמור להחליף עוד איזה קיטש מצועצע לפי דרישת הטכנו-דאנס, אז לפחות שנקבל משהו שמאפשר הצצה לראש של אמדורסקי. והיא הולכת על זה. למעשה: תיאטרון הדאנס של אמדורסקי. תראו את המבט בעיניים על העטיפה. הוא אומר: חאלס.  אל תתעסקו איתי. אני עוד אראה לכם מה אני מסוגלת.

שרה ב"אשתו של" – "לא מתייסרת מכל מילה בצהובון"…"דורכת כעל ביקורות של רכלנים", והנה ממש אנחנו בתוך הצהובון. את ההפקה ההפקה האלקטרונית הבומבסטית (הנכונה) עשו גם מי שהיו שותפים יחד איתה לכתיבת השיר – איתי זילברשטיין ומאיר עמר. אמדורסקי שרה בתיאטרליות מופגנת. מזדהה.

ובשיר השני "רוק סתם" ממשיכים את סדרת הריאליטי המוצהבת: "לא איכפת לי לוותר עליך/ רק תפסיק להתלונן/ אתה עוד תחפש אותי/ אתה עוד תתחנן". והמסקנה שלה. מול הרוק סטאר שלה, הכי טוב להיות פופ סטאר קלילה ומיופייפת.  מה זה אומר? שאין פופ סטארס שמשתכרים בברים קטנים ממשקאות זולים? למה ללעוג לתורת ההגיון? יש כאן ערבוב בין תדמית סטריאוטיפית לעניינים אישיים (יש רוק סטאר נפוח מרוב חשיבות, ויש סתם רוקר נטול יומרות) מה שלא מוסיף לאמינות השיר. כמה טוב שמגיע הפופ דאנס הזה ומעניק לשיר את משקלו הסגולי להיטי ולא מחייב. אחרי הכל, סדרת הריאלטי סונגס של אמדורסקי נשארת על רחבת הריקודים. מבחינה זו, העיבוד וההפקה של Henree עשו למיכל אמדורסקי שירות מוצלח יותר מאשר הטקסט והלחן ביחד, והנה אנחנו מקבלים קיילי מינוג מתוצרת מקומית בהפקה דלוקס שמעמידה את השיר במקום הראוי לו – קליל, מלודי ומדונסס.
נשארים על הרחבה: "תעלה תתגרה ותיקח אותי איתך" –  מתלוננת אמדורסקי בטון מפתה נגד מי שנותן לה מעט מדי.
"אז אני אולי פאסה אבל עדיין מהממת", וגם השורה הזו עליה חתומה איה כורם ממשיכה את הקצב המדונסס השולט בדיסק.
צליל דאנס סטייל פילדלפיה שנות השבעים מדליק את האורות בדיסקוטק ומעטר שיר קיטורים  טיפוסי לסקנדלי הבינו-בינה – "בחורים כמוך":  "תתעלם מהאגו שלך ותגלה שהעצב הוא בגללך" ו"הייתי אורזת בחורים כמוך שולחת חזרה לאמא" – להיט פופ על בטוח, ומברוק על העיבוד שעושה שימוש יפה בצליל כינורות.

"אני לא גרטה גרבו/ זוהי לא הוליווד/ אני לא משחקת פה/ אני הולכת זה אבוד" כתב אהוד מנור למוסיקה של אריק רודיך. אמדורסקי עושה מזה הצגה רוק פאנקיית מוטרפת, משחקת אותה עד הסוף. יצא לה מסעיר.

גם את "איפה שאתה עומד האדמה רועדת" ממשיכים על הרחבה ורק ב"אוויר לנשימה" הסייסמוגרף נרגע מהדאנס: "תגיד מתי תפסיק לשקר לי", שרה אמדורסקי בטון רומנטי משתוקק, ולוקחת את זעקתה (הלא נשמעת) למלודרמת פופ. גם ב"טובעת בדממה" נמשכת הפוגת דאנס מסוימת במיד-טמפו לפי לחן שלה ושל חגי מזרחי, הטקסט שטוף הקלישאות החבוטות ("נשטפת במים… טובעת בדממה.. בורחת מהצל שלך") ניצל תודות להפקה מוסיקלית אלקטרונית מרשימה של יקיר בן טוב ויונתן גלילה מ"הקרטל"
"הלילה של ת"א מוציא ממני שוב את החיה/ הלילה של ת"א גורם לי לאבד איתך את השליטה" – מחזיר לרחבה, ואני מוכן לקבל את הדאווין בקונטקסט הזה של דאנס מלודי מלהיב בהפקתו המוצלחת (עיבוד תוכנות, לופים ומיקסים) של אמיר אפרגן, שהלחין את הפינאלה – "אני רוצה" שמגיע בגימיק של רוסית ואנגלית.
שנלך על פסק דין? מיכל אמדורסקי עשתה את מה שהיא רצתה והתכוונה לעשות, ומבחינה זו – עם כל האוונטות והפוזות, הקלישאות וההו-הא, יצא לה אלבום דאנס-פופ (כן, בז'אנר הזה) קליל מלוטש ומהוקצע.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות