"סתיו ברחובות עובר/ רוח ערב מפזר שלכת/ ילדים באור שקיעה/ מפרקים בחוף טירה"
התאור הפסטורלי משהו של החורף הממשמש ובא יכול להטעות. הוא משמש רקע מטפורי לסערה קשה שהולכת וקרבה – "בין כל מראות התום/ שם באופק הכתום סופה רועמת/ משהו אפל וקר מתלקח ונשבר", והסערה מבשרת רעות – על תום האהבה. הנתק – סופי. אין עוד יום, אין עוד דקה, כתב והלחין צוף פילוסוף. זו סערה של ענני מלחמה, של אימה ורעם. הבריטון של גידי גוב נוגה, אבל לא דרמטי, מטעין את השיר בצער עמוק, אבל לא מנוכר, מלא בתחושות של געגועים. אחד השירים היפים ביותר של גידי גוב מהאלבום "אין עוד יום" שיצא ב-1991, שאני אוהב לחזור אליו. גוב יודע לשיר סיפור. לא ללחוץ מדי על הקול, זה פשוט טבוע בו, היכולת לשיר הכי טבעי. כמו אומר: אל תהיה גדול מהשיר. ביצוע שצולם בצוותא ת"א, בהופעה גידי גוב – שלל שיריו
