כשהנשמה מאירה

עובדיה חממה

אן.אם.סי יונייטד
4/5

הנשמה ממשיכה להאיר לעובדיה חממה. צליל פסנתר מינורי וכינור מסלסל מובילים אל ההמשך ל"אנא בכח", בשני קטעים – "ברוך השם כבוד מלכותו" ו"תפילתי". שירת הגברים נכנסת בהמשך – בהרמוניות ענוגות. את מניין הקולות אפשר לקבל בסדר א"ב. קולות רבים וטובים מאהוד בנאי ועד ארז לב ארי וגד אלבז. חממה לוקח את הזמן. "תפילתי" מגיע לכמעט 7 דקות. הפנייה היא לבורא עולם בקול ענות חלושה, שישמור מעט מהחסד, אפילו "פירורים", "מה שנותר". עדיין זה הכישרון של חממה להפוך תפילה למנגינה שמזדמרת ברבים באווירת הנוחם המלטפת הזו.
אלבום שביעי לחממה. החמישי "שמיים וארץ", שנמכר ב-30,000 עותקים חשף אותו בגדול. והנה כאן (גם הפעם דיסק מפואר, כריכה עבה, עיצוב כיד הדמיון, טקסטים נלווים מרתקים), נדמה שיש ניסיון להמשיך את המומנטום ההוא.
סוס מנצח אין מחליפים. אז מפזרים את קסמו של השיר ההוא לעוד כמה שירים, הייתה לי תחושה של סדרת ההמשך ל"אנא בכח". כאילו חממה נאחז בשיר הזה לבל יתנתק ממקור הצלחתו, אבל ללא חידוש. לעומת זאת, בשיר על הנשמה הבוכייה המבקשת רחם ב"א-ל נא רפא נא לה" (במדבר י"ב, י"ג) – קולו הגבוה של חממה נשמע סולו המגיע מנפש מתפעמת ביראה ובתשוקה. ההמשך חוזר לאותה שירת יחדיו רפטטיבית מוכרת.
"פיוט לחתן ולכלה" (ר' סעדיה גאון) הוא כבר פריפריה מוסיקלית שונה. כאן נכנס שלמה בר בשירתו הדרמטית הדומיננטית, בקצב דרבוקות. הדואט ארז לב ארי ועובדיה חממה ל"אם אשכחך ירושלים" הוא מנגינת פופ מלאת תום יפה. אם כי, הייתי מסתפק בסולו ארז לב ארי. השירה של חממה מאוד נפעמת-מרוגשת אך אינה מלוטשת.  לא נורא שיהיה סולו אחר.
"למען אחי ורעי" – הוא גרסה לפסוקי תהילים עפ"י לחן יפה של הרב שלמה קרליבך. גם הניגון מגיע בשירת רבים. אני שומע את קולו המיוחד של שולי רנד ב"הבט שמיים וראה" ומצד אחר – קול לא מהוקצע בעליל של דוד פרידמן מי שסיפק לחממה את הלחן ששמע מאחד היהודים שהיה עימו במחנה ריכוז. ההמשך – "הלפיד" האינסטרומנטאלי מגיע כמו נעימת סאגה על הסרט שיכול היה להיוולד מסיפורו של השיר הזה.
ואם סיפורים – הנה סיפורו של הילד צור קוזיק שנפגע בראשו בפיגוע טרור – הוא שפותח את "צור ישראל", ואליו מצטרפים הזמרים המשתתפים ב"גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע כי אתה עמדי". חממה מנסה ללכת על פתיחות. לחבר את סיפורים אותנטיים לשירים, למוסיקה, לפעימות הלב, לכוונה הגדולה שבשירת האמונה. יש בזה משהו יפה.
יוצאים מספירות של קדושה ויורדים ארצה לשיר על אהבת האדם. על יופי חמקמק. על שאלת השאלות "להיות או לא להיות". "העולם נקרע" נקרא השיר. דואט עם חמי רודנר.  חממה את חמי ניסו אמיתות חבוטות על הנושא ואפילו התפלספות ריליגיוזית משהו על "מלאכים עם חוטים של זהב שמאחים את הקרעים בעולם הזה מבלי שנשגיח", הוסיפו קורט שייקספירי "להיות או לא להיות" כדי להגיע למטפורה השחוקה על "עגלת חיינו" השוקעת ולשאלה "מתי יובס הרע". השיר נופל בין שירה לפרוזה, לועס את הלעוס. המוסיקה יפה, אם כי נוגה ורגשנית יתר על המידה, כאילו מדובר באופרת חייהם. תחושה של היסחפות יתר, מלודרמטי בלי שיהיה בסיס דרמטי מצדיק.

צליל אירי מקשט את "ספינתי", שיר רווי מטפורות על משברי החיים. חממה קורא בדקלום מוטעם ודרמטי על רקע פסקול מלא אפקטים כבסרט מתח.
והנה נושאים תמיד אקטואלים: אינטרפרטציה רגשנית-דרמטית מעניינת אני שומע ל"הצדק" של נתן אלתרמן – נגיעתו של המשורר באחת הסוגיות שממשיכות לטרוד את מנוחת האומה – ויתור על שטחי ארץ ישראל. "אירופה" – דברים של ברל כצנלסון על שנאת העם את עצמו, מורשתו ותרבותו. גם השיר הזה מגיע ברמות רגשניות גבוהות..
את "כשהנשמה מאירה" לפי הרב קוק מקדיש חממה למורו פרופסור יוסף בן שלמה המנוח. שיר שיוצא בשבח החוכמה שברצון הטוב – "כשהנשמה מאירה – גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים". דואט של חממה עם גד אלבז. ממנגינותיו היפות. כדאי לנסות לבצע את השיר בהרמוניה קולית בנוסח "אנא בכוח".
בסיום מגיע שיר מאלבום שירי הילדים שלו – "המאיר לעולם כולו" אלא שהפעם את קולה של שרון רוטר החליף קולו הרך של יחיעם ואך. ברי סחרוף נותר מההקלטה המקורית. חממה מסביר את השינוי בשל פניה מרדיו "קול חי" שביקשו להשמיע את השיר אבל רק בתנאי שיהיה "כשר למהדרין" (בבחינת קול באישה ערווה?) חממה יוצר פלורליסט, משתף זמרים מכל הסקטורים בשירתו, אבל מפרק הקלטה בגלל לחץ דתי ("החלטתי לא להתווכח יתר על המידה") באמנות כמו באמנות, השיקולים חייבים להישאר נקיים.
ובכל זאת, אחרי 17 שירים, אני חש שהנשמה שמילאה את "אנא בכח" ממשיכה להאיר לו פה ושם. ואורה נגע גם בי. רק שתישאר נשמתו שלו. בראש ובראשונה – שלו.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. היצמדות לסוס מנצח, כדרכו של חממה – מוכיחה את עצמה. אני מקווה שהסוס לא יתעייף מעומס וייבקש לו אנא בכח להמשיך את דרכו.
    נחום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן