האלבום הצועני

באלדי אולייר

התקליט חיפה
4/5

פיטר ורטהיימר: בכלי נשיפה, בוריס סבצ'וק: כינור ברק אולייר:  קלידים, בס, אקוסטית, הקשה, תכנותים.

באלדי אולייר הצועני? בטח, בטח. גם. אבל לא רק. לא צריכים להשתמש בקלישאה הותיקה שיש משהו משותף לנו ולצוענים. לבאלדי אולייר בטוח יש. כשמנגנים ככה גיטרה, זה נשמע גם צועני. אחרי ששמעתי את 12 הקטעים, זה נשמע צועני פופוליסטי עם נגיעות קיטש, מבחר איזי ליסנינג בעיבודים ותכנותים עכשוויים קולחים שעשו באלדי וברק אולייר. יש כאן מכל טוב קטעים קליטים ומחניפים – אוצ'יצורניה, 2 גיטרות, צ'ארדש הונגרי ו"גלם גלם" היוגוסלבי, הנחשב להמנון הצוענים.

אבל מי שמתעניין בפריטתו של הגיטריסט הפנומן יותר מאשר במוסיקה צוענית, יקשיב למשל ל – Gari Gari. ככלל זה אלבום נעימות קל עד קליל להקשבה, מלודי לאוזניים עצלות, ניחוחות לטיניים, קצבי הקשה פריכים וגם הפלמנקו. העיבוד ל"גלם גלם" מרנין עד מלהיב. הצועני הרומני מגיע אף הוא עם כל הלהט הריקודי ב"רומניאן ג'יפסי", ובעקבותיו ה"ג'יפסי טיים", "זמן צועני", מהטובים בדיסק, שאינו מותיר עוד ספק: אולייר הלך הפעם על הלהיט-קליל-קליט-מלהיב-קולח. כאלבום "איזי ליסנינג" להאזנה קלה, הייתי מעמידו גבוה ברשימת חובה. הסיבה: באלדי. באלדי הוא שעושה את כל ההבדל. וזה אינו הבדל קטן.

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות