אחד

דניאל זמיר

התו השמיני
4/5

דניאל זמיר מחפש נקודות חיבור בין אמונה למוסיקה. אני מאמין שאין צורך להצהיר על זה. מוסיקה של אמת מגיעה מספירות שנוגעות באיזו שכינה, אבל זוהי קודם כל אמת שנובעת מהיוצר. חיבור של ג'אז עם מוסיקה יהודית עדיין אינו אומר שום דבר על איכות. דניאל זמיר בחר לקרוא לאלבום "אחד" – משום אמונתו – ש"אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים". אני מאמין שזמיר קודם כל נשען על עצמו, על כישרונו הבלעדי, על כישרונותיהם של החברים והאורחים (ברי סחרוף וזוהר פרסקי שמתארחים ב"שדמתי") ששיתפו איתו פעולה. את הכישרון הזה אני מכיר עוד מהתקופה ששמעתי אותו חילוני למהדרין מנגן ג'אז ב"הגדה השמאלית" במועדון של המפלגה הקומוניסטית ברחוב אחד העם בתל-אביב. מאז קרו דברים.
את האלבום מכנה זמיר "סאגה" (חיבור של סיפורים), סאגה שנפתחת בסוויטה לגלעד שליט בלה מינור.
אבל ארשה לעצמי להתחיל ברצועה 5, שיר שנקרא "שלושים ואחת", שהןקלט לראשונה באלבומו Exodus. דניאל זמיר מתפלפל בדברי ההסבר על מהות היצירה/ עשייה/ התמודדות עם בעיות. ובאמת משם מגיעה היצירה. זהו קטע של  10:18 דקות, והוא אומר כמעט הכל על דניאל זמיר – כמוסיקאי ג'אז יוצר של נשמה, שמחבר את הרוחניות עם עולמו הגשמי ונוסק לספירות נשמה גבוהות. עשר דקות של מוסיקה שאין לה כתובת סגנונית מדויקת. גם החסידי, גם הטאץ' הלטיני בנגינת סולו בגיטרה האקוסטית של יונתן אלבלק, האלתור הפסנתרני המלודי של ניתאי הרשקוביץ. עשר דקות שהן מבחינתי דניאל זמיר של מוסיקה יפהפיה, של נגינה עילאית בסופרן סקסופון.
"סוויטה לגלעד שליט" נפתח בזעקה הזויה משהו וממשיך בתפילה ("ברכה") בשירתו של דניאל. אני מאמין בכוונות הרוחניות של זמיר, אבל אלה קטעים שפחות מדברים אלי. בהמשך ב"שש", מגיע הקצב הזה של "רדנטה רדנטה", קצב הינדי שמתחבר עם הסקסופון הנשמה. בנוסח האלתור הזה נפתח "שלוש עשרה" – בקולו של זמיר, גם במוסיקת אווירה שסחבה אותי למחוזות פט מת'יניים נגינת יונתן אלבלק. כל הקטע הארוך הזה (13:52) מעובד בשילוב הווקאלי – באופן שנוגע במקומות של שכינה. אחרי ה-14 דקות של "שלוש עשרה" יש להערך ל-15 וחצי דקות של "התקווה". זמיר מתבדח על חשבון הקטע המורכב בדפי העטיפה. אבל הניסיון לשזור שירה על הרוכב על החמור ופניה לישועה והצלה באלתור ובמנגינת ההמנון הלאומי מצליח להיות יותר מאשר יומרה יצירתית. מגיע למחוזות דמיון מפתיעים כולל אלתור קולי במקצב הודי.
"שדמתי" עומד בפני עצמו. פתיחה ארוכה בסקסופון, ואז מגיעה שירתם של ברי וזמיר והקשתו של זוהר פרסקו. ג'אז ישראלי (לידיעת חברת "פוטומיו") כולל בונוס – גרסת רדיו קצרה. עוד צבע בקשת גווניו של זמיר, שכבר יכול להתהדר בכותרת של "מוסיקת עולם". יחיד במינו.

Daniel Zamir – One

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות