קרני פוסטל – שירה, צ'לו, פסנתר. אפרת בן-צור – שירה, איסר טננבאום – תופים, יהונתן אופנהיים – פסנתר רודס, יונתן לוי – בס אקוסטי, עידית מינצר – קרן יער, חצוצרה, פלוגלהורן. טל וייס – פלוגלהורן. הפקה: ליאור סולימן, טל וייס. עיבודים: קרני פוסטל, ליאור סולימן, טל וייס.

תכנסו לחדרה של קרני פוסטל. שורה בו אווירה אפלולית. צלילו של בס שאינו מרפה. "לא ידענו להקיץ ביחד ולא הפריד בינינו החלום", היא שרה מילותיה של לאה גולדברג. אפרת בן-צור מוסיפה את קולה. שיר שמושר בגוף ראשון רבים. על אהבה מושלמת שלפתע פקעה. פגה.
תיכנסו לחדרה של קרני פוסטל. אלבום של ישנים וחדשים (הפקתו של ליאור סולימן במסגרת לייבל ששם לעצמו מטרה להפיק הפקות שאינן "מסחריות", מינימליסטיות) אינטימי, ייחודי, שניגשים לרוכשו כמו ספר שירה. אפרופו שירה: אם כבר מוציאים אלבום ששם דגש על המילה – מדוע לא צורפו המילים?
את "כמו פרפר" ההזוי משהו פוסטל כתבה בשיתוף חיים לרוז, דמות דומיננטית בשירי האלבום. עיבוד אקוסטי שמייצר אווירת דכדוך. "כמו פרפר אסופה בגולם רך רציתי את כנפי לפרוש", "ורגלי הולכות בלי שאזיז אותם אבל ראשי מוטל על אבנים". שירה רכה, פאנקיות קלילה.
תיכנסו לחדרה של קרני פוסטל כי היא חלופה מוסיקלית הכי לא קונבנציונאלית למה שיוצא לקראת החגים.
ב"תגיע אלי" נכנסים לסרט אחר. הרבה פחות רגוע. סרט מתח. קצב פאנקי, נגיעות אסיד ג'אז בנשיפה. שילוב של דיבור (מעין ראפ) ומוסיקה: מלחשת רגעים לפני פרידה. עבר שלם עובר מול העיניים. התרחשות. בבית השני שאחרי הסיפור המדובר היא שרה "אין מחר אין אתמול תגיע אלי".
"קח אותי" – מתח ואווירה מסוג אחר. מונולוג פרטי, אישי, דיסקרטי, חושפני. ליווי מינימליסטי. היא מבקשת ממנו להיכנס אליה, לחפור בפצעיה. לדמיין לה את חייה.
היכנסו לחדרה של פוסטל דווקא משום שהיא אינה מבטיחה שתמצאו שם שושנים אדומות, אלא טון "מאיים" של צ'לו בסיפור על משבר אישי אפרופו היחסים איתו – "קר לי ואני איתך, עוד מעט יבואו הימים החמים ונזיע". ו"תפוס אותי אני נופלת" אין לי מילה אחרת על השיר הזה מאשר אלגיה – יצירה מוזיקלית בעלת עצבות עמוקה. עיבוד מדהים לצ'לו ובס.
בטון ובאווירה הזו היא מטפלת ב"אהבה חדשה" של אסף אמדורסקי. אלא שכאן הקצב הדאנס-אלקטרוני מקים אותך מהכורסה. אפרת בן-צור מוסיפה רובד קולי דק. דרמה מאופקתיחסית למה שניתן לייצר מהשיר הזה, אבל מצד שני – גרסה שמשיבה רוח חיים בדיסק. "קו 25" מחזיר לאווירת מתח מסתורית. עיבוד אפקטיבי פאנקי אסיד ג'אזי (צליל חצוצרה) מעטר סיפור קייצי מיוזע כמעט ללא מילים. יש משהו מסעיר באווירה של השיר הזה.
"לפעמים כשאין כלום – הכלום הוא הכל", מתרגשת פוסטל בשיר נוגה-איטי על פחדים ("צוללת") בעיבוד מרגש לקרן יער וצ'לו. שיר אירוני על מצב ייאושי. תחושה של צלילה לתהום שלה.
Suger Man הוא גרסה לקלאסיקת הקאלט של רודריגז מ-1970.

Sugar man, won't you hurry
'Cos I'm tired of these scenes
For a blue coin won't you bring back
All those colours to my dreams

קרני פוסטל נפתחת. אנחנו עדיין איתה בחדרה האינטימי, אבל הדלקנו אור טיפה יותר חזק. דווקא הגרסה הזו מראה שהיא זמרת. ואז מחשיכים שוב ל"בטרם" לפי יהודה עמיחי. צליל קלידים מינורי עגמומי. על חיים של שנייה לפני שזה קורה, החיים והמוות. קול בקול פוגש צליל פלוגלהורן. פאוזה ארוכה, ואז "אהבה חדשה" מגיעה אחרת – בטון הנוגה הזה, נטול קצב. רק הפסנתר והטון של בן-צור שמצטרף. הצעה ב' לשיר. מחזירה לאווירה התוגה והקדרות.

איך שנכנסתם לחדרה, ככה תצאו.