"את מתוקה", שר בהתלהבות מופגנת ליאור נרקיס. כל מה שתרצה מוכן לתת לה, גם אם תכעס. "כל מה שתעשה – עדיין מתוקה". המילה "עדיין" במקומה? כי עדיין זה נכון לעכשיו. ומה יהיה בעוד נאמר חודשיים. גם אז יהיה האוהב מוכן לתת לה הכל, גם "אם אצטרך להוריד את הירח" (ואללה) ירצה לחבק אותה, יאמר לה כמה היא מתוקה.

האדונים משה פרץ ודוד אהרון, מי שאחראים לדבר המלל המופרך, בטח יודעים יותר ממני למה "עדיין". אהבה גדולה זה לנצח Forever. "עדיין" זה מצב ארעי. בטוח שליאור נרקיס לא נתן דעתו, כשלקח את השיר למצהלות. דרבוקה וזעקה מעניקים פתיחה מסתורית משהו. אחר-כך מגיע להיט העינתוזים הים-תיכוני התורני. עיבוד כוחני, שלוקח את השיר לרחבות השמחות. אני בטוח שזה להיט, אבל אני לא מאמין לשיר. ליבי אינו נצבט כמו שאומר האוהב בשיר. החזרה על המילה "מתוקה" היא גימיק ממוסחר. נכון ששי ראובני הוא מקצוען, נכון שנרקיס הוא זמר ראוי. אבל חומרים כאלה הם החלול לסלולר. לא מעבר.