think I saw you in the shadows
I move in closer beneath your windows
Who would suspect me of this rapture?
פי ג'יי הארווי שרה נואשות על אהבה "חושבת שראיתי את צלך/התקרבתי מתחת לחלונך/מי היה חושד בי בהתרגשות הזו/ מי פרט לאהבתי המקוללת/ כשקראת בשמי/ נידבתי את נשמתי לרצח/ רציתי שהרגע יימשך לנצח/ אתה הוא אהבתי המקוללת"…
החשמליות טוענות את השיר בעיבוד רולינג סטוני, בפתחו של אלבום חדש, הטון קודר. הארווי חוזרת טעונה. שירים ומוסיקה של אלבום נדיר באיכויותיו. יצירתיות משותפת של משוררת-זמרת ומלחין ורסטילי שקורא אותה לעומק. רוק אלטרנטיבי של שניים שמצאו שפה. פי ג'י הארווי והמפיק- מוסיקאי ג'ון פריש. אלבום פואטי, יצרי וייחודי שממשיך את יצירתם המשותפת הקודמת – Dance Hall At Louse Point שיצא 12 שנים לפני האלבום הזה. אלבום ציני, בשל, אקספרסיבי. דרמטי.
זה אינו אלבום אחיד בטקסט, בצליל, בסגנון, בשירה. כמעט כל שיר חושף משהו אחר באישיות שלה, כמו גם בגווני הטונים. בלוז, פופ, פולק.
השיר השני Sixteen, Fifteen, Fourteen – בביצוע דרמטי מגיע בהפקה בגוון פולק אקוסטי (צליל מנדולינה) – שיר מוזר על משחק מחבואים בין אריקה ודניאל בגן, גם כאן משל לאהבה עקרה. ב"עוזבת את קליפורניה" שרה הארווי גבוה מאוד, טונים שמגיעים מהקרביים, ממעין מקצב ואלסי, בעיבוד אקוסטי למשעי מנוגן בגיטרת National Duolian ישנה: "כמה אכזרית הייתי לחשוב/ שאני יכולה להשתנות/ הו תן לי קצת צל/ אנגליה מגיעה בקרוב/ איך יכולתי להאמין שאני יכולה לחיות ולנשום בתוכך/ הו/קליפורניה הורגת אותי"…. והיא ביזארית-הזויה ב"הכסא" בצליל קשה, מאוד לא מלודי או רגשני-מחניף – שיר על טביעת דניאל היקר. "לאן, לאן הלכת/דניאל בני הצעיר/ממשיכה לחכות לך/לשבת בכסאך/בכסא האהוב עליך… חתיכות מחיי נעלמו/נשטפו במים שלקחו את בני".
ב"אפריל" מחלחל עומק דכאונה בטון בלוז א-לה בת' גיבסון מפורטיסהד. באווירה קודרת. שיר מטלטל. ב – Pig Will Not היא צווחת דרך מגפון בקקפוניה מוחלטת – I will not! בקצב תופים טירופי. ותקשיבו לסערות הנפש בשיר המפוצל המסעיר – A Man A Woman Walked By/The Crow Knows Where All The Little Children Go. אחרי Dance Hall At Louse Point של 1996 הארווי (טקסטים) את פריש (מוסיקה, נגינה) ממשיכים במגמת יצירתיות חסרת מנוחה, שהובילה לחידוש והעזה. יש מקום לאלבום משותף נוסף.
