כיכר מגן-דוד

שחר אבן צור

נענע דיסק
4/5

כיכר מגן דוד על שום מה? אצל שחר אבן צור היא מסמלת את תל-אביב של הדור שהקים את המדינה, שר על הפער בינו ובין הדור שלו שחי בתל-אביב תחת אורות אחרים. אבל גם בדור הזה – השלום המיוחל נמצא מחוץ לדלת. שיר שנכתב במלאת ששים למדינה.
תודו שלא רבים מהכותבים של ימינו מתייחסים לדור המקימים בשירים שלהם, שיר שמשתחל אל בין שירים על יחסים הזויים, על הזדהות רגשית טוטאלית עם שברה של אישה יפה שעוצרת את דמעותיה בהמתנה לאהובה ("אישה יפה"). על אהבה שנשארה כזיכרון ישן, על רגע אחד איתה בזמן הווה מבלי לדעת אם אפשר לתלות בו תקוות גדולות במחר, על ניסיון להרגיע את עצמו מול הראי ("תהייה אתה, תשכח מעצמך"), על אהבה הזויה נוסטלגית משהו "נעלמת וחוזרת … משתקפת שם במים במצולות אהבתי/ ועוגנת על המזח/ ברציף של ילדות", וגם על הפער הענק בין מה שחווה בשטחים כחייל ובין המציאות של "מדרכות ילדותו הבטוחות" ("40 דקות מהשטחים"), על יחסים אבודים בינו ובינה ("האיש המת") הטקסטים לעיתים כתובים כאילו לא נועדו להלחנה, פרוזאיים מדי.
מוסיקה. שחר אבן צור, המתופף של מוניקה סקס, הוא באלבומו השני הכל פרט לרוק. למשל: שומעים  פופ ים תיכוני מתובל בספרדיות בשירתה של מירי אבן צור ב"זיכרון ישן",  צליל שמחות יווני עליז ב"מה יותר טוב מרגע אחד ביחד" ("זה הזמן") בדרך כלל מנגינות רומנטיות פשוטות, בטעם של פעם, ואלס ורומבה, צלילי אקורדיון להתרפקות שמאחוריהם עמי רייס, המוסיקאי שחתום על הצליל העשיר של "כנסיית השכל".  חותמו חזק על האלבום הזה.
שחר ויתר על הלמות הרוק למען רכות המלודיה והניחוח העממי
. מה רע? אין רע. אלא שלא תמיד הרומנטיות הזו מתאימה לכל שיר.

 עמי רייס עיטר את השירים בתזמורים רחבי לב. רייס מנסה להביא את המוטיב העממי לשירים שהוא מעבד. הואלס המחניף נושא על כפיו את "כיכר מגן דוד", צלילי פסנתר נוגים מעטרים את הבלדה הרגישה והנרגשת "תהיה אתה", קצב דרום אמריקני מגיע ב"שיר אהבה", צליל גיטרה אקוסטית ועיבוד רגוע ומנגינה רומנטית הותאמו  לטקסט "40 דקות מהשטחים". הקו הנוגה-רומנטי-מלודי עממי אינו  תמיד משרת את הטקסט, אם כי הוא כשלעצמו מחניף בקליטותו. אותה רכות נוגה מגיעה גם ב"האיש המת", ואלס רומנטי וצליל אקורדיון פריזאי מתקתק.  לעומת זאת – הטון היותר אפלולי-דואב תואם את הקונטקסט של "את" – שיר על סוף היחסים מנקודת מבטו. גם "שיר השיכורים" על האוהב המיואש שפיתח הרס עצמי – מראה כיוון מוסיקלי ייחודי – מתחיל נוגה במקצב מידטמפו והופך במעבר מהיר לחאפלה עממית קצבית. הברקה בסיום.
האלבום השני של שחר אבן צור מצביע בעיקר על כישרון מלודי, ועל הפקה מוסיקלית יפה ומעשירה עם המעבד עמי רייס, אבל אינו תמיד מושלם באינטראקציה בין טקסט ומנגינה.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן