מי שברך את אבי ה'
הוא יברך גם אותי
ומי שברך את אמי ה'
הוא יברך את ביתי

כל חטאי כמו סופה על הים
באו ללא הועיל
רק לבשר על השקט החם
שכל מי שחי מכיל

קול בריטון נמוך שר תפילה. הטקסט מיוחד בחיבור של שפת פיוט העתיק ולשון מודרנית ("ומי שברך את אמי ה') שיר על הבלתי נשלט – "כל חטאי כסופה" ועל המרגיע – "השקט החם". בני בשן משתמש בתפילת הגשם ("טל ומטר") לתפילתו האישית – "מי שנתן הדמעות בעיניי/ הוא יצמח תקוותי". בשן מסתפק בצליל גיטרה אקוסטית בודדת כדי לשרטט את עומק רחשי ליבו. הסגנון מזכיר מוסיקת פולק, אבל עזבו ז'אנר. יש כאן אינטימיות ייחודית בניסוח האני מאמין. לא מצעד מכירות לסלולר, אלא פינה חמה למאמין-קצת-אחרת, מנגינה וטון זכים ותמימים, ללא ניסיון להראות נוכחות של זמר. בני בשן? לא הכי זיהיתי. האם זה קריטי? מה שבטוח: יש לו פתיח מפתיע למופע החדש.