אחד הלחנים היפים במשבצת הזו שנוהגים לכנותה "שירי משוררים". הבחירה של יידוב הייתה מצוינת. הלחן עושה חסד עם המילים. יופיו – כיופיין של המילים. חד פעמי, נושא עימו את תוגתן.. מכיל את כאבן.
לאה גולדברג כתבה שיר על בדידות, שיר אמביוולנטי – מצד אחד סלידה, מצד שני, הצד האירוני, מוצאת משענת גם בסיטואציה הכואבת עד כדי כך שהוא מצליחה לחבב את אותו הרגש הרע. "לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו/ ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע"

המשוררת סיגלה לעצמה דרך התרגלות לבדידות. בסופו של השיר היא מכניסה בתחכום את שמה: "עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה". האם שמאסה במזמור לילדה הישן. זהו משפט בעל כפל המשמעות עם שמה. לאה גולדברג כידוע מעולם לא נישאה ולא הייתה לאם. השיר מבטא חוסר גבולות רגשי, את היכולת להתבונן בדברים ולהכילם ללא מגבלות.
השיר נמצא באלבומו של שלמה יידוב – "הפעם הראשונה" (1979) וגם במסגרת האלבום "צליל מכוון" (1979) – הרכב שכלל את שלמה יידוב, שם-טוב לוי, יצחק קלפטר והמשיך לרוץ גם בשנות האלפיים. את גרסתה של נתנאלה לשיר היתן למצוא ב"נתנאלה – מבחר שירים" אוסף שיצא ב-1994 בדיסק.

צילום סטילס: מרגלית חרסונסקי
צילום וידיאו: יוסי חרסונסקי

שלמה יידוב ענת פורט – "ימים לבנים" פסטיבל הפסנתר 2019

ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה.
שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר.
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה.
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר.

כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים
הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר
לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים.
ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר.

לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו.
ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע,
כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו,
עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה.

שלמה יידוב פייסבוק