תביאו בירות

מרסדס בנד

התו השמיני
4/5

גל תורן – שירות, גיא שמי גיטרות, יוני כהן – בס, אורי גת – תופים.

בסוגריים: אני סובל מעטיפות מתקפלות בתוך דיסקים. למה? דיסלקט. לא מצליח לקפלן חזרה, ואיכשהו גם הטקסט שאני זקוק לו באותה שנייה לא נמצא. אבל הנה שיטה: פרשתי את מרסדס בנד על שני כסאות וכל הטקסטים לפניי. יש מה לפרוש. תביאו בירות.
13 שירים חדשים. רוק. רוק מכוסח. רוק מטאל. הבי מטאל. מטאל טראש. Funky. Punk. רוק קאונטרי. בלוז. מה היו עושים בחורינו הצבריים אלמלא המציאו את הריתם הזה שמחובר לבלוז הזה, שמחובר לאגריסיבי הרועש הזה.
שנתחבר? הנה התחברנו. טראומת משבר היחסים, הפרידה הקשה הולכת טוב עם עולם של חזיונות ואשליות.
דמיונות ואשליות של שפת הים. השיר נקרא "חזיונות" מתחרז עם "חלזונות". מה קרה שם? מה השתבש שם. רוק בסיסי, תיאטרליות מופגנת של גל תורן.
משהו מתפוצץ לו בפנים לתורן. מעלים ווליומים. מכניסים גרון צורח לפעולה: "שכחתי שאני בא מההרים/ שכחתי שהעקבים שלי שחורים/ואיך אני ארד מהעצים". הבנתם? אנשי הרים בארץ?
"דיסקו קלאב" – בלדה בטון ממוסטל ואלמנט רגאיי על אחד שמה שנשאר לו זה "להתחבר" עם אחת ששתי עיניה מספרות סיפור עצוב. אחלה בלוז-רוק. סיפור עצוב.
"עד מתי את": "עד מתי תגידי לי" דורש הזמר בניג'ס דרמטי עוצמתי. מה הוא רוצה ממנה? גם הגיטרות מנסות לשכנע שיש כאן דראמה. לא השתכנעתי.
"מאוחר מדי, מיותר מדי, מנוכר מדי" הקול הגבוה והבכייני צווח לה ב…רוטשילד – "איפה את?" מוכן להודות שאולי עשה טעויות. מידטמפו פאנקיי טעון, טירופי.
"היא כל הזמן" לוחצים על דוושת המהירות. על אחת שנוטפים ממנה מים שמטרפת אותו – "רודפים אחריה כבר כמעט שנתיים זה כמו חלום בלהות" רוק-אנד-רול. ניסיתי לפענח בטקסט מה עושים כאן "מגדלי שמירה במתקני כליאה במגידו" (שירו של אסיר?)
"הבלדה למחלקה להלבשה תחתונה" – אתנחתא בסגנון הקאונטרי רוק האמריקני. חוויית התחרמנות על מוכרת במשביר לצרכן. נחמד.
"נגמר הכוח" בלדה וטון נוגים, מנגינה ייחודית, אבל הטקסט המביא סיפורה של הבודדה המסכנה, הדיכאונית שימיה הפכו לילות – לא הכי אמין. מערפל אותו בכוח. מעבר קצר מקלידים שקטים לדיסטורשן. (הכרחי?)
"חגים" – פרשת גירושין המתפרשת על פני עונות השנה. הזמר מביע תסריט עתידי פסימי מאוד לאן פני הדברים. רוקנ'רול ישיר. בועט.
"תאילנד" – האגרסיביות חוזרת לככב בצרחות בעוד שיר על הבינו-בינה. והוא כבר רואה תאילנד בעיניים עם כל הקוקוס המטפטף על שדיים. כמה זעם יש בשיר. נזכרתי ב – Rage Against the Machine.
"כולם אומרים שהשתניתי" – בלדה על נפש בהרס עצמי טוטאלי המשוועת להצלה. טעון. חזק. משירי הרוק הלכידים הטובים בדיסק. הזעקה – במקומה. הגיטרות והקולות רוק מטאל במיטבו.
"שמועה" על מפגש הרה גורל באזורי הערבה הבוכייה של חבר'ה גברים שיצאו לתחבל תחבולה. רוק חזק. מצית.
"אני משוגע"  קול גבוה שר: "האהבה חונקת עשתה אותי משוגע", אקוסטי למהדרין, אבל לב שבור של איש משוגע מסתיימת בזעקת שבר.
מרסדס בנד – למרות טקסטים לא שלמים, למרות הגזמות תיאטרליות, למרות מחסור בשירים גדולים – מרסדס מסתמנת כלהקה שעושה רוק גיטרות טוב בעברית.

צילומים: אסף חטוב

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

4 תגובות

  1. אלבום מעולה. הנאה צרופה לכל האורך.
    גל הוא רוקיסט בנשמה, הוא חי את זה ומרגישים
    את זה היטב באלבום המצויין הזה.
    נהנה מכל רגע.

  2. אני לחלוטין לא מסכים עם הכתבה הזאת אני חושב שהטקסטים של הלהקה מקוריים מה שהייה לא שלם זאת הביקורת הזאת שלא היתייחסה באופן מעמיק וזה ללא ספק מיתבקש בטקסטים שכאילו סוג הטקסט הוא בהחלט לא ברור אבל אפשר ממש להרגיש לפי המילים החודרות וההגשה המטורפת והגאונית של גל תורן(וביכלל לא אוברטאטרלית כמו שהמבקר מתאר) שיש הרבה סאב טקסט במילים בשיר עד מתי גל תורן מיתחנן ליפני הבחורה שלו שתגיד לו היא עד מתיי דרך רעות עייני הוא מיתקוון לנוקשות לביצ'יות,הפגנת שליטה אפילו אולי שקצת תיתעלל כדי שתיצור אצלו איתגור שאליו כמובן מיתלווה משיכה אני מעריך שזוהיא הכוונה ביגלל התכונה האנושית הזאת להימשל לקשיחות ולקור הרבה יותר קל לגל להימשך לבחורה בעלת עמוד שידרה ואפילו ליפעמים יותר מידי עמוד שידרה מאשר למישהי שטיפול כנועה לרגליו אפשר להבין זאת גם בעזרת שורות משיר אחר באלבום "היא כל הזמן"השורות הן:"היא כולה קרה שאני מאבד חופשה" (כמובן שזה הרבה יותר מיתקשר ששומעים את השיר)
    למשל בשיר במשביר המבקר לא היתייחס לשורת השיא בשיר "איך היא חוטאת ליפעמים בהרחבת אישונים" השורה כמובן מדברת על סמים קשיםשמכניסים את המוח לדלקה והאישונים מיתרחבים תוך שימוש בסמים אילו וזה כמובן נותן פרספקטיבה חדשה לאותה מוחרת תמימה כמובן שיש לי עוד הרבה מה לומר אבל אני מוגבל במילים ולסיום התגובה הטקסטים של גל באמת לא תמיד ברורים אבל כל היפה בסוג היצירות האילו שאפילו שזה לא ברור אם זה מספיק עמוק וחודר אפשר לקחת את זה לאן שרוצים

  3. לאן נעלם ה-Fאנק? רק רעש יש בדיסק הזה, תסלחו לי אבל השם "תביאו בירות" יצר אצלי ציפיה לאלבום הרבה יותר כיפי. האלבום הזה אפל יותר (לא שזה רע) אבל גם קודר יותר והרבה פחות Fאנקי וכיפי מהאלבום הראשון! חבל!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן