כל זמן שיהיו מלחמות, יהיו שירים נגד מלחמות, נגד מנהיגים נטולי החלטות ועל איך זה ש"בארץ הדבש מטילים פצצות". מה, לעשות טוקה, שהמציאות חזקה יותר מתמיהותיך, ובארץ הדבש כבר מזמן לא מלקקים מתוק, חיים על העוקץ והחרב, כולל חדרים אטומים, פצצות ובלאגנים.
השיר הזה אינו שיר מחאה. הוא שיר בריחה מהמציאות. הדובר שכנראה נמצא במשימה אפרופו המצב, סופר 30 יממות ומבטיח לחזור אל האהובה גם אם יצטרך לרדוף אחריה לארבע כנפות תבל. המוסיקה: גרוב ים-תיכוני מעובד עמוס מדי לכלי מיתר עם עיטורי פלמנקו (גיטרה, מחיאות) שפורצים לשיר משומקום. הפלמנקו היפה כשלעצמו לא התחבר לי, השירה משום מה נבלעת במקום להיות יותר נוכחת. במקום זמר יש תזמור עשיר. יתר איזון היה עוזר לשיר הזה.