כל המילים והלחנים: שי להב, אורן ברזילי. הפקה מוסיקלית ועיבודים: מופע הארנבות של ד" קספר. שירה וגיטרות: אורן ברזילי. שירה וקלידים: שי להב. בס: אורן זיו. תופים: יובי חייבי. כלי נשיפה: עודד מאיר, אורן בן אבי, ספי סיזלינק. 

נפתח רוקנ'רול. אשכרה רוקנ'רול. הקולות הגבוהים שרים על זמן לחזור "קבלו אותנו שוב הלילה, מבטיחים סוף לא טוב"… אבל לפחות אפשר להתנחם בכך – "כל פעם שניפול זה פחות כואב". 
החדש של קספר – מוסיקה של סוף טוב. של אופטימיות רוקית. אני שומע הדיסק אחרי שהייתי בהופעה, והוא מתחבר לאנרגיות המחודשות. גם השיר השני "היא כל הסיפור" – נשמע חלק מפופ מסוגנן, לכיד, בעיבוד לקלידים וגיטרות, בהרמוניה הקולית. במעברים היפים. טקסט פשוט בתורת היחסות של החיים.

ההבדל בין ד"ר קספר ובין הרבה להקות ישראליות הוא במה שאני מסכם במילה אחת – אותנטיות. רוק ועברית כידוע אינם ידידים גדולים. רוק יכול להפוך בקלות לפוזה, למשהו זר כשהוא מגיע מחמישה אנשים שחושבים שהם יודעים איך לעשות רוק ביחד רק משום שהם יודעים לנגן טכנית ביחד. מתברר שאם אין לך את זה – אין לך את זה. אצל ד"ר קספר יש משהו ראשוני ובסיסי גם בטקסטים הציוריים שאומר – לחבר'ה האלה יש את זה. "זמנים משתנים" נפתח אלקטרו פופ סטייל אייטיז ומקבל בהמשך דלק רוקנרולי שמעיף את השיר לנקודה הזו על השינוי שהזמר זועק מתוכו "אחרי שנים של עבדות".
"האש שלה" מחזיר לפופ מעוגל, הרמוני. אפילו טיפה אולד פאשן. הפסנתר המודגש בפתיחה מכניס לקצב רוק אינטנסיווי. שיר על נערה ש"האש שלה אולי בארץ רחוקה", אבל מנקודת מבטו – היא אינה יודעת כמה זה נפלא שהיא אוהבת רק אותו. דווקא טקסט לא פשטני, אפילו מתוחכם על איך שהוא (האוהב) רואה אותה האהובה. פופ קספרי טיפוסי במנגינה, בקצב. לוקחים את השיר לקלילות היפה. לא מלודרמות. סיפור שמגיע מחויך במנגינה, בביצוע, בעיבוד. צבע אחר בדיסק, אבל מעוגן. "עוד יום" המוקדש למיכה הוא  שיר ערגה ואהבה מיוחד  גם בסולם המוסיקלי, בטקסט רגיש, גם בהבעה הרופסת (בית ראשון) כאילו כדי לשמר את האינטימיות העצובה.
רישומי הימים הרעים שהותירו את חותמם ע אורן ברזילי בימי מחלתו מגיעים ב"עולם שקט"
"אין שום טעם לספור את הימים לאחור/ הזמן יעשה את שלו". מצד שני – יש כאן קינה על כך שלא שמעו אותו בצרתו הגדולה.
קול צרדרד ועגמומי שר את המילים, קצה מידטמפו, ואז מגיעה הזעקה: "אל תשכחו שאמרתי עוד אז/ צועק מול עולם שקט" על הכעס, העצב, הצעקה. הבדידות היו שם איתו. שיר פופ, מנגינה וטונים שנשמעים אחד מעשרת הגדולים של ד"ר קספר.
"לילה" – דואט ברזילי להב על, רוקנ'רול כייפי על יתרונות הלילה (השמח, העצוב, המדליק) לעומת היום בעיבוד יפה לקלידים. להיט.
"כל הדרכים אל ליבך" – קצבי עם ניחוח ים-תיכוני. הדרכים שהם חיפושים של טעם ומשמעות לחיים. מהפחות טובים בדיסק. שירה מרושלת משהו. המילים לא מוצאת את דרכן אל המאזין.
"אגמה" – לא להאמין אבל ד"ר קספר מנסה אחד רוק-אינסטרומנטאלי. נשמע כמו נעימת מתח ממערבון אזורי. לא בטוח שזה שייך לדיסק, אבל אהבתי.
נסכם: בריזת נעורים יצירתית רעננה אצל ד"ר קספר משיבה רוח חיים אצל להב את ברזילי (תרתי משמע), שירים שחוברים לרפרטואר הקודם ומעניקים ללהקה אנרגיות להמשך. סוף טוב.