לסיסטר אופ מרסי, שמסרבת להוציא אלבומים חדשים מאז 1994 ומתפקדת על תקן להקת הופעות בלבד, יש קהל נאמן ואדוק שילך אחריה גם אם לא תוציא דיסק חדש עוד עשר שנים. אוהבי רוק גותי ממש כמו הבי מטאל אינם נוטשים את להקותיהם המובחרות.
במועדון התיאטרון ומחוצה לו ראיתי אותם, ממלאים את המדרכות של שדרות ירושלים ביפו, נדחסים פנימה, שרים את השירים. מעריצי סיסטרס אופ מרסי ממשיכים איתה לאורך כל השנים. כמו ב"פורום" בלונדון בחודש שעבר, גם כאן ביפו, מבשר לי האמרגן על הכניסה – סולד אאוט. הם באו להתרפק על חומרים ישנים משלושה אלבומים. חומרים משמרים. אנדרו אלדריג' הקרח בפרונט אינו מסיר משקפיים (תשכחו, מ"הלו תל-אביב", דברי חנופה כלשהם, בקושי "תודה" בסיום) דואג שהזרקורים לא יחשפו את פניו. סיגריה בוערת אינה משה מבין אצבעותיו. דמותו בתיאטרון הרוק – כאילו עלתה מן האוב.
אם גותי, קודר וחורפי – אז גם בתאורה האפוקליפטית הערפילית שהופכת את אותם יותר צלליות מדמויות. ונדמה לי גם הסאונד שנשמע קודר וסגור בכוונה או שלא בכוונה, ומכל מקום למי שאינו מכיר את הטקסטים קשה מאוד לקלוט המילים. אלדריג' – שר בבריטון מאיים, כמעט כבר פרודיה על זמר הגותי רוק של השמונים, מקיף עצמו בגיטריסטים צעירים בעלי אוריינטציה מטאלית ונגינה וירטואוזית: Ben Christo ו – Chris Catalyst חדשים יחסית בסיסטרס, האחרון ממש תורם תרומה של ממש, אולי הטוב שאלדריג' ניסה בכל השנים האחרונות.
הגיטריסטים עוזרים לאלדריג' לשמור על הסיסטרס מפני התיישנות. אינטלקטואלים שממשיכים להיזון מהקצב הרפטטיבי הזה. חומרים חדשים?
Crash and Burn – מבחינתי חדש – אינו מהקטעים הטובים של הסיסטרס. אבל ל- Arms יש האיכויות של החומרים הקלאסיים שלהם, וגם הוא נדמה לא מוכר לי. ישנם שירים שהקהל ממתין להם והם ממתינים לקהל. נכנסים לפעולה מ – Giving Ground ומ-Dominion. את The Corrision ביצעו הסיסטרס פחות בומבסטי מאשר במקור. ובהמשך הגיעו עוד כמה שהכניסו הקהל למצב של לחגוג כמו Lucretia, Alice. Vision Thing, כמובן Temple Of Love, הזכור מהסימפול של עופרה חזה.
סיסטרס אופ מרסי ממשיכה להתקיים בזכות איש אחד. יישות שמרחפת איפשהו בזמן ומתייצבת תמיד מחדש לכמה לילות ברחבי הכדור. כמעט 19 שנה זה עובד מאז האלבום האחרון. בלי הקלטות חדשות, מרוחקת מתעשיית המוסיקה, ממשיכה את ההצגה של השמונים. יש להקות שהוציאו מעט מדי אלבומים משובחים מאוד. יש להקות שהוציאו יותר מדי אלבומים רעים. סיסטרס משתייכת לקבוצה הראשונה. אלדריג ' כנראה אינו משעמם עצמו לחזור את על אותו המתכון כל שנים האלו אבל אם הקהל דורש, והלהקה חוזרת פעמיים, סימן שזה עדיין חי, צעיר, נושם, ואפילו בועט.Sisters Of Mercy Live In Tel Aviv
