הטעות של זמרים לא מעטים שאני שומע – שהם מאמינים שהם יוצרים את המלודרמות של חייהם. אז נכון לומר – אשרי המאמין, ומאושר הוא מי שייתן אמון בדבר, אבל הוא יישאר כנראה במיעוט, כי קשה להאמין לו. לכתוב "אני כותב כי אני רעב לחום גופך כשאת כאן ואינך" הוא פשטנות שלא הייתה נסלחת גם בקורס למתחילים בכתיבה יוצרת. כנ"ל – "כל מילה היא כמו סם שמשחרר את הנשמה". ההדמיה של כתיבה לסמים היא גוזמה שטחית, שמעידה על כתיבה סתמית, העיקר לזרוק דימוי. וסמים תמיד הולך. השיר מתחיל בטון נמוך אינטימי מטפס לפתע לרוק – קול שנמתח טוב בגבוהים, אבל נשאר צעקנות מתבכיינת ומלודרמטית על לא דבר. לא פופ ולא רוק. לא דרמה ולא מלודרמה.
