מסיבת עיתונאים

דפש מוד

הילטון ת"א
0/5

עמוד דום, עבור לנוח. אל תחצה את הקו הזה. 5 דקות לצלמי סטילס בלבד. כל שאלה "עיתונאית" צריכה להיות מופנית אישית לאחד מחברי הלהקה – דייב/אנדרו/מרטין בנוסח: This question is addressed to Mr. Gore. במידה והשאלות לא יפוזרו באופן שווה בין חברי הלהקה – השאלה תעבור לשואל הבא.
נשבע לכם במי שתרצו שזה התדריך שקיבלנו רבע שעה לפני שהשלישייה התייצבה. אישית, עוד מהטירונות אני לא חזק בתדריכים צבאיים, בדרך כלל מפשל. את השאלה ששאלתי "האם Wrong הוא שיר ייחודי ברפרטואר של הלהקה?" לא הפניתי לאיש מחבריה. מרטין התנדב לענות. התחושה שלי הייתה נכונה. גם הוא חושב שזהו שיר חריג. לכן הוציאו אותו כסינגל ראשון.
האמת: עם צבא צלמי סטילס, וידאו ועיתונאים כמו שהגיע למסיבת העיתונאים של הדפש – טוב שהוציאו תדריך מיליטריסטי, שגם לנשיאי מעצמות לא מועידים. צלמים לא יסתערו על נשיא צרפת כמו שצלמים מתנפלים על דפש מוד. הבנה בסיסית בסדרי עולם.
לגבי "שאלות עיתונאיות" שבדרך כלל מתחרות אחת בשנייה בשיאי הכלום, אז הגיעה אחת מקורית, אמנם לא "עיתונאית", אבל שאלה שאף אחד מהעתונאים לא היה מעלה על הדעת לשאול: מפיק המופע מטעם הלהקה מארק ליברברג לקח לעצמו את זכות השאלה האחרונה, שהופנתה לדייב ועסקה בשאלת התסרוקת היפה שלו. ליברברג טען שהוא מתקנא בה ושאל לסוד שמאחוריה. בהולי לנד מתרחשים ניסים ואולי כאן הוא יוכל ליישם את סוד התסרוקת. דייב הסביר כי הכל אודות לספר ישראלי שמטפל בה ושמו … גולן. זה הצחיק? אותם כן. אולי בכל זאת כדאי לחזור ל"שאלות עיתונאיות" משעממות.
מגה סטארס צוחקים איך שבא להם. ובטח אם מישהו ישחיל שאלה פוליטית על המצב באזור – אולי תהיה כותרת דחוקה. אבל אתה לא מצפה מלהקה, שפותחת טור עולמי ארוך בישראל,שתהרוג את עצמה על ההתחלה. וחוץ מזה הרי הסכסוך הזה נמשך איזה 2000 שנה ומי אנחנו, ומי לא בעד Peace. וחוץ מזה – אנחנו לא כותבים על נשואים פוליטיים.
שאלות. בטח שהן היו מאוכזבים עמוקות מביטול הסיבוב הקודם. אבל אנדי פלטשר מצא את הצד החיובי: אם עכשיו ההופעה סולד-אאוט, סימן שהביטול קידם את המכירות. מה שנותן רעיון לבטל בעתיד הופעות כדי למכור יותר כרטיסים.
לשאלה האם האלבום החדש אינו במידה כזו או אחרת "רטרו" לצליל של הדפש בשמונים, בחר אנדי פלטשר לענות ב-Rero Futuristic, מה שדי הצחיק את דייב. "הוא המציא את זה עכשיו, אמר.

שנות השמונים. שנות השמונים עושות תמיד קאמבק. כמה מסכנות שנות התשעים לעומתן, אומר מרטין גור. ואיך שלושתם מרגישים להיות ביחד כל השנים האלו? הרי גם בנישואין לא הכל גן עדן. "אנחנו לא גרים ביחד", הסביר דייב לעיתונאי שחשב על תשובה מורכבת יותר. והאם יש משהו "הוליסטי" באלבום החדש? מרטין לא מוכן להתחייב על זה, אבל אם מדובר עליו – הוא היה באחת התקופות היפות של חייו בעת העבודה על האלבום. אז אם זה אומר הוליסטי – בבקשה.
וכן, ככל שמתבגרים, סח פלטשר, המסעות האלה סביב העולם נהיים קשים וקשים יותר. הרבה יותר נחמד להיזכר בימים כשהיינו להקה ילדים. אבל גם עכשיו – אין מה להתלונן. יש תמיד אתגרים חדשים (ישראל, למשל…) אחרי דיסק כמו "צלילי היוניברס", הם יתגברו שוב על הפינוקים ויצאו מכאן לטור סביב היוניברס. אולי ירגישו שוב קצת ילדים.

 

דפש מוד מסיבת עיתונאים 2009

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן