אבישי כהן כבר מזמן אינו מוסיקאי של ג'אז בלבד. הוא המלחין, ונגן הקונטרבס וגם הזמר שנפתח אל מוסיקה באשר היא – אתנית, ישראלית, לדינו, לטינית.

"אורורה" (אלילת השחר במיתולוגיה הרומית) שיצא בלייבל הג'אז האמריקאי היוקרתי "בלו נוט", הוא תמצית הפתיחות שלו, למעשה – החופש לעשות מה-בראש, באוריינטציה שמחברת אותו כזמר לשורשיו, לישראלי וליהודי, בלדינו, עברית, ספרדית ואנגלית.
הוא פותח עם Morenika, שאינו אלא "שחרחורת" של משה אלימלך, במקור ללחן לדינו עממי. הפרשנות – מעודנת, השיר מתפתח לדואט עם קרן מלכה, העיבוד מלטף. שום סערות סגנוניות. פשוט ויפה. ההמשך קטע מעבר interlude בדו מינור בצליל הנשיפתי של סטפן בלמונדו.
"אל הציפור" לח.נ ביאליק – טון שקט, אינטימי, מתגעגע, בעברית ובהברה אשכנזית, מעביר את רוח הטקסט מתוך איפוק ומופנמות. השינוי הקצבי מסמן גם שינוי בשירה שהופכת מוחצנת יותר, מה שמעניק צבע מקומי בעיבוד.. מעבר לים-תיכוניות, קיים המגע הג'אזי באלתור של שי מאסטרו בפסנתר. צליל עוד (עמוס הופמן) מקשט את "לעולם" – לחן מקורי של אבישי, קטע שמתמזג באופי האתני/וורלד-מיוסיק, קטע ברובו אינסטרומנטאלי, שבו תוהה אבישי על סודות הקיום האנושי.

"היא מתבוננת מבעד לחלון, חושבת מי הייתה יכולה להיות אם לא הייתה איתו, אולי רוצה להיות עם אחר, אולי רוצה להיות" (Winter Song) ושוב – קול כמעט לחשני. שיר (מושר באנגלית) שעוסק ברגשותיה הנסתרים מנקודת מבטו של הדובר בשיר – מה היא באמת רצתה להיות. בשקט המיוחד ישנה עדינות אינטימית, כאילו הזמר חפץ להמתיק סוד עם המאזין. ואז המעבר הקצבי הזה שכה אופייני למוסיקה של כהן – פסנתר-תופים-בס. לשירה מצטרפת בדואט יפה הזמרת קרן מלכה. שיר מלודי נוגה, מעובד יפהפה כדי להביא את הנאראטיב בטון ובאווירה החורפית המיוחדת.
It's Been So Long – שיר פופ אינטימי המתבסס על קו בס – יותר מאפיין את האווירה של הדיסק מאשר קו סגנוני ישראלי.
"אלון בסלע" (Alon Basela) מחזיר לאתניות הים-תיכונית – חיבור בין מנגינה וקצב במהלך מפתיע משהו, כשאבישי מנסה לקשור בין האדם לטבע במונחים פילוסופיים. העיבוד ג'אז במהלך פט מת'יניי משהו, כשעל הקצב מנצח תגלית כלי ההקשה – איתמר דוארי.
Still – לוקח לספירות אחרות, בטון ובהרמוניות שמכניסים לשטחי אמונה תפילתיים. אוונגרד בדיסק.
"שיר פרידה" – המינורי הוא אחד הלחנים הצנועים היפים של אבישי, נישא על הרמוניה שמתמזגת נפלא, ליווי פסנתר ואלתור קונטרבס שהם תעודת הזהות המוסיקלית של אבישי.
לחן ראשוני, טון שלא מנסה להתייפות, להיות "זמר", כהן הלא ג'אזי מחזיר את השיר העברי לקווי מתאר נוגים ונוגעים. קוראים לזה: הפשטות היפה.
Aurora – פסנתר, עוד וקונטרבס מנגנים קטע שמספר סיפור. המלודיה והאלתור מחברים את הסיפור. יפהפה.
הפתעה: "אלפונסינה והים".  כן, כן. בספרדית. ובליווי בלבדי של קונטרבס. נקי. נכון. טרובדור.
Noches Noches – לדינו. כמה חום. מתחבר לשורשיו.
איך הגדירו את הדיסק הזה ב"בלו נוט"? מוסיקת עולם? מוסיקה ישראלית? מה חשוב. לא נגדיר. נקשיב. זה בטח מכאן. גם משם. פעימות הקונטרבס. הטון, האווירה.