מילים ולחנים: אורי מרק. הפקה מוזיקלית: אורי כנרות עיבודים: אורי כנרות, דניאל רוט, טל שטרום ואורי מרק.

אורי מרק בחר ב"לא לדבר על מין" לשמו של אלבום הבכורה, אבל השיר שפותח את האלבום בטון מאונפף קודר מדבר על פיתוי אנרכיסטי – לנפץ הכל, לשבור קירות, לשקר, לבזוז, לקפוץ ולחמוק, לנגן חזק, לא לשמור דבר. לאבד הכל. למזער מגע. השיר מסתיים ב"לה לה לה לה" מכל הגרון. וזה רוק אנד רול.
"אם אתערה לך בחיים כמה נעים/ אך מה ישאר ומה יקבר לעולמים". הקצב הזה מוליך את "לא לדבר על מין" – פאתוס דרמטי יתר על המידה שיש בו נימה צינית. "לך יש הכל, לך יש כבר דין/ את מדברת אני לא מבין". הטון, ההבעה וההפקה המוסיקלית מייצרים דרמה אישית נוקבת המדברת על הכאן ועכשיו. לא לדבר. לעשות.
"רכבת" – כמעט אנטי קליימקס. שיר שקט, רומנטי אירוני על נחמות אישיות. (אפרופו חיים בארץ לעומת חו"ל – "אל תוותר על המר הזה"…) בבלדה הזו – הוא אפילו פחות "זמר", יותר אורי מרק שמביע רחשי לב בלי שום קוסמטיקות.
"בדם" הוא שר – "גוף משחזר חטאים/ זה שאני חולף/ כי הריני משל" ומציין בכוכבית שהוא אינו מקורי. כבר גיתה כתב: "כל החולף אינו אלא משל", שיר על הכלאה נשית החולפת במוחו היצירתי הקודח "שתציל את חיי בדם". אולי השיר הטוב ביותר באלבום.
אין ספק: אני נתקל באחד היוצרים היותר אינטליגנטים-מבריקים ששמעתי במוסיקה המקומית, מיוחד, שנון, הנטייה של מרק לצטט ממקורות ספרותיים, ממשוררים וסופרים – אינה גולשת ליומרנות. והבחירה שלו ברוקנ'רול לטקסטים כאלה – נועזת במסגרת הקונטקסט,  כי באורי מרק יש מטענים כאלה שמחברים אותו יותר לדציבלים הרוקיים תיאטרליים לא פחות מאשר לאקוסטי.

"עמוק בתוכי יש פושע שקט", שר אורי מארק בטון נטול חטאים ב"החטא". יש כאן רוק טוב, אבל הטון לא ממש לוקח לזירת פשע רוקיסטית מאיימת. בדפים שהגיעו עם הסינגל שיר פשוט שמנסה לשתף את העזר ב"פשע משתלם". העיבוד וההפקה – סטייל בריטפופ אייטיז. הביצוע נקי ממניירות, יבשושי משהו כמו סומך על כך שהגיטרות יעשו את העבודה. לא רע, אבל פחות מיוחד משירים אחרים בדיסק.
ובית מיוחד – גם מלודית שומעים ב"לרוץ אל החולות": כמה רחוק היום/כמה יפה שתיקה/ כמה כואב התום/ כמה הידיעה…/ כמה נוכל לשאת אותה?" – שיר של מלודיה, אנפלאגד, טון של השתאות וגעגועים.
האקוסטי-מלודי חוזר לסלואו-מיד טמפו של "משוגע", שיר על ארוטיקה בסתיו. שיר של זרם מחשבות אפרופו יחסים איתה. כאן קולו הגבוה של מרק עושה שירות טוב לשיר.
"וולפנג" הוא פופ קצבי קברטי – כיוון מוסיקלי שונה בדיסק, על אחת "ללא כיוון" שטסה לחפש "אושר מזדמן" בחו"ל. מרק ציני, נע על ציר קצבי בסגנון רוק ישיר בעיבוד יפה לכלי נשיפה פאנקיים בסטייל הבום-פם והבלקן ביט בוקס.

זה אלבום של שנסונר, הייתי אומר – משורר רוק ייחודי. המוסיקה המגוונת היא אמצעי בידי אורי מרק לאפשר לעלעל בספר שיריו, ויתרונו הוא שגם היא שלו.