אנחנו בארץ טרופית לטינו-קאריבית לפי הקצב הפתיחה, רגאיי-רגאטון או משהו בסביבה, דניאל סטופין עולז למרות – אי יכולתו לנשום, למרות שהיא שורפת אותו. הבית הראשון בשיר מנותק מהקונטקסט. הוא נפתח במטפורה שאין לי מושג מאיפה סטופין הביא אותה: "והקמטים הראשונים שיבואו עם הזמן/ כמו שלג ירושלמי דל של שבת בבוקר… ואיך זה שאני כבר מכיר אותם מזמן".
בית נטול קשר לפזמון החוזר שכתוב פשוט – "את לקחת לי הכל/ ואני לא יכול לנשום/ את שומעת אותי/ ואת עצמך בהדרך/ אתה חיה משחקים/ וליבך כמו קר/ את לא נמסה את לא נמסה" . שיר מאוד לא לכיד, שירה לא מלוטשת במיוחד בבית הראשון, מורגש מבטא (לא כל כותב חייב לשיר, כמו שלא כל זמר חייב לכתוב) ומה שמציל איכשהו את השיר הוא ההפקה המוסיקלית המהוקצעת, הנגינה המקצועית. אבל הפקה לא תמיד יכולה לשמש עלה תאנה.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
9 תגובות
ראיתי בערוץ 2 ונכנסתי. אחלה שיר!
שיר מקסים! קליט וקצבי…
המבקר אינו מבין עניין
תמיד קל לתת ביקורת מאשר לבצע!
סטופין…ישר כח!!!!
שיר מהמם !!! מי כתב ביקורת ???
יש משהו בדבריך מיכלי אבל אל תשכחי שגם בתולות בסוף הופכות להיות נשים חלקן אפילו כוסיות:)
נשמה אתה חייב להבין שהשיר מאוד בתולי הקול שלך לא מפותח עדין המבטא גם מפריע להבין את המילים!
שיר מהמם ביצוע טוב לגבי המבטא… מממ מי אמר שזה רע? עם הזמן זה יעבור. האם אצל זמרים פרסים אטיופים וכו' אין מבטא? זה לא מה שעוש שיר יותר טוב או יותר גרוע. לגבי שירה לא מלוטשת גם זה עם הזמן יבוא יש עוד המון עבודה אבל בסוף זה יגיע. כל הכבוד תמשיך ככה
אחלה שיר, מאוד מרגש, אהבתי כל הכבוד.
אני כבר מאוהבת בשיר.. עשוי טוב ועושה חשק לשמוע שוב ושוב… המשך כך
אהבתי שיר קליט מתנגן יפה יופי של מוסיקה עשוי בצורה מקצועית העתיד עוד לפניך המשך כך