"יש לך ריח של אלהים אצלי/ מניח פיות בכיסים/ לעוללם לא אמצא/ את הדרך החוצה ממך".

מיכל גבע כנראה מרגישה תחושה מיוחדת במינה, כאשר השתמשה ב"ריח של אלהים" לתיאור יחסיה האינטימיים המתסכלים עד כדי האשמה עצמית על "שנתתי לך". הריבוי בשימוש במילה "זה" בבית השני אינו מוסיף נקודות זכות לטקסט. "זה קיצוני", "זה מתחיל בלנשום" "זה נגמר במחנק". מה זה כל ה"זה" הזה?

 יש בשיר תיאור סתמי של מציאת מפלט – "בתוך אנרגיית שמש" וגם "הגלים שומרים עלי כבר". המנגינה מוצלחת, הטון הגבוה משדר את התחושה, אבל אינו מצליח לחדור את מתחת לעור אולי משום שמיכל גבע מעדיפה במהלך השיר את ההחצנה המלודרמטית הזעקתית על פני ההפנמה. בסך הכל, הפקת פופ טובה ומיומנת, ומאחר שמדובר בסינגל בכורה, צריך להמתין לשירים נוספים כדי להבין אנה מובילות דרכיה של מיכל גבע.  יש הבטחה.