"והגיתי בך יומם וליל להבין פשרך בפשט ובסוד/ הייתי לך סירה שקטה על מים, עגון אל החוף/ והיית קשה ומנוחשת, כל פירוש מופרך, ועד כדי כך נכון/ היית לי הפלגה שקטה, אך מתחת פני המים שירטון/ נתתי קולי עד שנצרד/ נתתי ליבי עד שנחרד/ נתתי ואת אינך ככל אחת"
מילים מהמקורות משמשות את תומר ממיה לתיאור חווית המשיכה-דחייה ביחסים עימה. "הגית בך יומם וליל" – ממש כך על פי פסוק שמשמש ללימוד דברי התורה. "פשט ודרש" על פירושי הכתובים – כפי שחז"ל ראו זאת. ובהמשך שימוש במטפורות מתחום השיט וההפלגה. משמעות ה"למידה" חוזרת גם בבית השני – "להבין את צחוקך … כתלמיד עקשן עד לפרטים".
יותר מדי משחק בדימויים מאשר אמירה אותנטית. אבל הטון והצלילים "דוברי אמת". המוסיקה אקוסטית, שיר שנפתח אקוסטית סטייל סיימון וגרפונקל, הטון, המנגינה מלודיים עד כדי ליטוף האוזן, פריכים ונימוחים. קליטים ומענגים. העיבוד לחצוצרה (ליאור רון) מעניק לשיר רובד מפתיע. אז גם אם הטקסט נשמע מיופייף משהו – המוסיקה מצליחה לחלחל.
