בוסה עברית מכל הבא לאוזן. כשמגרדים את הישן, מגיע גם שלמה ארצי עתיק – "נחל ים" ושלישיית גאולה גיל עם "לשיר ילדה לשיר" ותיקי דיין של "פרפרים הם חופשיים", ו"רעשי לילה" עם חדווה ודוד וגם להקת פיקוד מרכז עם "איזה ערב יפה" ונדמה לי שאני שומע את קולה של צילה דגן ז"ל. כיוון שזה מכל הבא לאוזן ומכל מיני תקופות – קיימים פערים באיכויות הסאונד.
בוסה היא קצב מבוסס סמבה. סמבה ממזגת בקרבה תבניות קצביות הקשורות למוסיקה האפריקאית עם אלמנטים של מוסיקת מארשים אירופאית. בלי להיכנס לניתוח של המבנה הקצבי, הבוסה מורכבת יותר מבחינה הרמונית מאשר הסמבה, והמבנה ההרמוני הזה הוא שהשתדך יפה לג'אז האמריקני (סטן גץ, צ'ארלי ביירד) ואתגר מלחינים כמו אנטוניו קרלוס ג'ובים.
בארץ חסרת סגנון מוסיקלי מוגדר, אוהבים לחבור לסגנונות הקליטים, ובוסה כמו רגאיי תמיד מועדפת.
האוסף הזה הוא שיטוט במנהרת הזמן של השיר הישראלי. נפתח בקטע אינסטרומנטאלי של אסף אמדורסקי "חרש אינטקונטיננטל" מפס הקול של "האסונות של נינה" (2003). מכיל גם "קלאסיקות" כ"איך זה שכוכב" של מתי כספי, "שלוש אהבותי" ששרה חוה אלברשטיין, "שתיקת הים" – יהודית רביץ, "פנסי העיר דולקים עדיין" בדואט אריק איינשטיין ורוני אלטר (עיבוד יפה של פיטר רוט) "ניחושים של ים" – יעל לוי, אחת הבוסות היפות שנוצרו במוסיקה המקומית (רחל שפירא-ורד קלפטר)
כדי לנסות לאזן טיפה את הישן הכניסו את "נוף אחר" של יוני בלוך בדואט עם יעל קראוס וחידוש שעשתה להקת "בוסה" ל"ריקוד רומנטי" המוכר מהביצוע של ישי לוי. עוד יפים: סיפור מגירה – רונה קינן. "רגע" – יזהר אשדות.
האוסף משרה אווירה  "לא מחייבת", סטייל "ארבע אחרי הצהריים" בגל"צ. נעימות נוסטלגית של שעת בין ערביים.