ההופעה 2009

תיסלם חוזרת

גן הפסלים מוזיאון ישראל פסטיבל ישראל
4/5

יזהר אשדות – גיטרה שירה, דני בסן – שירה, יאיר ניצני – קלידים, יושי שגה – גיטרה ושירה, צוף פילוסוף – בס, סמי אברזדל – תופים.

שירים: על הבמה, מעשנים ביחד, המנקה במלון, תפסיק לכוון אלי, בוקר של כייף, השריקה הזאת, כבר הסתיו עכשיו, רק אותך רוצה לאהוב, כלניות, יש רגעים, חצבים, אור של כוכבים, שעמום, פרצופה של המדינה,שנה שנייה, לראות אותה היום, עוד פגישה ועוד פגישה, רדיו חזק, רוק & רול, יש לך אותי, כשאת בוכה, ככלות הקול, דינמו במסחה.

אינני מהמתרפקים על פגישות מחזור שממחזרות חגיגות שהסתיימו לפני עשרים וכמה שנים, אבל כשאתה אפוף אוויר ירושלמי נעים (אפילו טיפה קריר, למי ששכח מעיל קל), נוף לילי מרהיב מסביב, ירח בשמיים ואנשים טובים באמצע הדרך, שהגיעו לא פחות מאשר למוזיאון ישראל כדי לשמוע להקת רוק שקמה לתחייה 30 שנה אחרי הקמתה, אתה נותן לעצמך להיכנע כניעה נוסטלגית.

אמרנו מוזיאון ישראל. כן, מופע רוק במוזיאון ישראל. שמעתם טוב. מי שביקר בשירותים לפני המופע, הבין את המשמעות. מי ששאל אותי – למה תיסלם ב"פסטיבל ישראל" , גמגמתי משהו כמו "גם לרוק ישראלי מותר".
אבל השאלה במקומה: מה הבשורה? מה חדש?בדפים שהגיעו נכתב "הפקה חדשה ומיוחדת לפסטיבל ישראל". אם שלושה שירים חדשים זוהי "הפקה מיוחדת לפסטיבל ישראל" – אז הכל בסדר. ממש באותם דפים מציינים שהשירים החדשים הם דווקא הפקה ל"סדרת אנימציה אינטרנטית-סלולארית בחסות סלקום". פסטיבל ישראל או סלקום?

אתם יכולים להגיד: למה לרדת לקטנות, כולה הופעת רוק נחמדה, ומה זה משנה שזה "מירון ובניו ופסטיבל ישראל". ולא "מירון ובניו" בלבד? ובאמת – למי ששומר אמונים לתיסלם (המעריצים של אז כבר בני ארבעים פלוס פלוס) ובא להתרפק על מקבץ להיטים שליחם לא נס – לא הכי משנה מה גרם לתיסלם לעלות שוב מהאוב, פסטיבל ממוסד ומכובד או חברה סלולארית עתירת נכסים ואינטרסים כלכליים. גם כך וגם כך – הטריגר – יתקנו אותי אם אני טועה – הוא קודם כל כלכלי עם כל הכבוד לאמנות, ויש כבוד.
אם רוצים בכל זאת הערה לקברניטי פסטיבל ישראל: בסעיף המאוד חשוב של רוק ניתן היה להשקיע יתר מחשבה מאשר לקחת הפקה מסחרית ופשוט להעניק לה חסות. מישהו שם חשב על רעיון כמו הצדעה לרוק הישראלי לדורותיו? יכולה להיות אחלה הפקה.

לראות אותם היום על הבמה לאור של כוכבים. שמתם לב שיש במשפט הקצר הזה שמות שלושה שירים?
ביקורת? עזבו. אנשים טובים באמצע חייהם באים לנגן, להתרפק, לכייף, חוככים כתפיים, לנגן וליהנות עד כלות. אין כמו תיסלם 2009 לעשות הכי מהוקצע תיסלם 1989. הקשישים אינם מביישים את נעוריהם. הכל בסדר. תנו להם רוק אנד רול ובריזה נעימה תנשב מן העבר.
העובדה שההרכב המקורי במלואו עדיין מתייצב לפגישת מחזור אחרי כל השנים האלו – היא כשלעצמה מצדיקה הצדעה אפילו של מוסד ממלכתי. מצד שני: כמו ברוב הקאמבקים המקומיים, אין הפתעות. החומר הישן הוא המנצח הגדול. שלושה שירים חדשים בטלים בשישים. זו אינה תיסלם חדשה. זוהי תיסלם הישנה והטובה. ומי שחשקה נפשו להתרפק על תיסלם הישנה והטובה הוא יקבל אותה ישנה ומחודשת גם אם הקפיצות של חבריה על הבמה טיפה יותר קצרות מאשר לפני שלושים שנה, והמקבץ המסיים מ"יש לך אותי" דרך, "כשאת בוכה" ועד "דינמו מסחה" המשמש להצגת הנפשות בדרך הכי מקורית משאיר בתחושה שבעוד 10 שנים נתכנס בכייף לחגוג את העשור הרביעי ללהקה יחד עם הנכדים שיוולדו בשנים האלו. גם להם מגיע לשמוע תיסלם. לא?

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן