למני ורסנו לפי השיר הזה מומלץ אי בודד. זהו שיר על האינדיווידואליסט האולטימטיבי, מתרחק ממה שאסור, רכילות – ממנו והלאה, עיתון – לא רצוי, גם לא פוליטיקה. רק "אל תנפצו את עולמי הפרטי". (למי הוא פונה?) כל מה שמעניין את ורסנו – שלמותו האישית, שחס וחלילה לא יגעו בחלקתו הפרטית.
כמעט שהצטרפתי למאבקו של ההולך בדרכי עצמו, עד שבא השיר הזה ומוסס לי את מבוקשו של ורסנו. אני כבר לא מדבר על הלחן שלא ממש משרת את הטקסט, אני מדבר על קול מונוטוני-אנמי, כמעט ישנוני. אם מני ורסנו רוצה שלא נפגע באישי שלו, הוא חייב להביא ביצוע יותר – מהעומק האישי, שנחוש שאכן הוא נחוש.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email