נתחיל בשיר אהבה נוגה ונוגע. מס 2 בשלט נקרא "המבט שנתת לבחור הזה":  מעולם לא חשבתי שאני יכול להיות כה בוטה/לומר המחשבות האלה בקול רם/ רואה אותך עם הבחור שלך/ עינייך נוצצות/ כשהוא עומד זקוף/צועד גא/המבט הזה שנתת לו/אני רוצה לראותו מולי/אילו יכולתי להיות הבחור הזה/ במקומי/לעולם לא הייתי מאכזבך".
ואחרי שיר כזה, שקט ונוגע, אתה פשוט לא מבין איך הדיסק התחיל כל כך אחרת – ברוק דיסטורשני צרחני.ה-Eels אינה בדיוק הרכב שמבצע בלדות מלודיות נוגות. לוחצים 3 בשלט – Tremendous Dynamite, והגעתם לעולם אחר. זה רוק אנד רול.
הרכב אמריקני (לוס אנג'לס) יליד 1995. כבר אלבום תשיעי. מרק אוליבר אוורט, Mark Oliver Everett המכונה E, סינגר סונגרייטר קובע את הקו הרוק-אמריקני המגוון של האלבום. קול ג'י מרדר Koool G Murder – בבס, קלידים ובגיטרה, נאקלס Knuckles – תופים ופרקשנס – קובעים לא פחות מאשר E.
ב-2005 הוציאו ה- Eels אלבום שנקרא "אורות נוצצים וגילויים אחרים", אישי מאוד. נדמה שחלק מהשירים כאן ממשיכים את האלבום ההוא, כלומר את קו מחשבותיו-תשוקותיו של אברט, שהסביר כי האלבום מתמקד באינסטינקט חייתי והנובע ממנו – הבדידות שהיא גם קשה וגם מחזקת בתהליך ההישרדות והתשוקה לאהבה.
השירים מתחלקים לרוקיסטים זועמים שמבטאים את היצריות החייתית (תשוקה מינית, יאוש, ביטחון עצמי מופרז) בצלילי דיסטורשן מחוספסים ועד יללות – כמו השיר הפותח "מתאגרף" (לשם כסף) – Prizefighter או הרוק הגאראג'י של "רוח הלילך", הבלוז היללני המחוספס של "חומר נפץ אדיר" או הצליל המחוספס של "מזל של מתחילים".
ומצד אחר – טון דואב-אינטימי של "המבט שנתת לגבר הזה", "בחלומותי" המקצב הולאסי של "הכמיהה" (The Longing) או "זמני עבר", אחד היפים בדיסק ("עוד יום חם בעיר הלבבות הקרים… ואת כזו, הגם שהיית יכולה להעריך את העובדה שאינני אדם רגיל"  ויש אור בקצה המנהרה של אוורט – אינסטינקט התשוקה לוקח גם לכיוון ההישרדות והחיים.
מה שכובש באלבום – הישירות והכנות של אוורט בתיאור התחושות והטירופים הקטנים שרובנו חשים ביום-יום. אוורט נוגע בנקודות האלו בישירות הכי אותנטית.