נערות ריינס

נערות ריינס

4/5

רועי פרייליך –שירה, גיטרה, גיא גולדשטיין – בס, ניר וטשטיין – תופים

"אני רוצה לראות האם יש לך תחלואים כמו לכולם", שר פרייליך בדרמטיות מופרזת. "אני רוצה לראות אותך עומדת רק בתחתונים כמו כולם" ו"אני רוצה שתאהבי אותי יותר מאחרים", ממשיך הזמר למתוח את מיתריו.
הקול התיאטרלי-פומפוזי שנישא על קצב ישיר, הזכיר לי באיזשהו מקום את דני דותן של הקליק, שנות השמונים. גם בקצב. גם בשירה הבומבסטית. בדיעבד, ההרכב ההוא חולל מהפיכה במוסיקה המקומית.
האם זה מה שיקרה גם עם רועי פרייליך ו"נערות רייינס"? יכול להיות. למה לא? לא רק משום ששנות השמונים כבר לא איתנו (אז זה נשמע חידוש מסעיר) אלא מפני שהמוסיקה של אלבום הבכורה של "נערות ריינס" – נשענת מדי על המנייריזם של פרייליך. 
קראתי פה ושם על ה"רוק מינימליסטי" של "נערות ריינס". "מינימליסטי" עדיין לא עושה את המוסיקה אולטימטיבית, אבל בדיסק הבכורה יש בהחלט שירים מהזן המשובח.
בדף היח"צ שהגיע עם הדיסק אני קורא שפע תשבחות כמו "קול אחר כאילו נתקע ויברטור בעמקי גרונו" (האמנם, ככה נשמע ויברטור בגרון?) "הלהקה בולעת פאלפ לארוחת בוקר ונושמת אינדי לארוחת ערב" (יענו, תפריט מומלץ), "הרכב עם ביצים" (גברים אמיתיים?) "מוסיקה נוטפת טסטוסטרון" (אכן גברים!). וגם "ככה צריכה להישמע להקת רוק בעברית"
האמת היא שאין לי מתכון לאיך להקת רוק בעברית צריכה להישמע. מצד שני: שפע כזה של מטפורות – לא כל להקת רוק זוכה להן, בטח לא מקומית, התלהבות יתר שאולי מעידה על הרצון למצוא את ההרכב האחר בסצנה המקומית.
פרייליך עוסק בהתחשבנות הנובעת מתסכול בעניינים שבינו ובינה בטון מנופח-תיאטרלי, המוסיקה רוק תזזיתי, מעובדת הכי ישיר. הטון והמוסיקה האלה מאפיינים גם את רוב השירים:  "סמבה" שיר סתמי על ריקודים ב"לילה מושלם", "עוד הלילה" –   שיר על מצב רומנטי נואש, אחד השירים היותר מוצלחים בדיסק, מתפתח יפה, ושומעים יותר חלוקת אנרגיות של הזמר. לא רק פומפוזיות.
הקצב של "הקליק" מגיע ב"רוצה להישאר רעב" – תסביך שהולך טוב עם כמיהה לאמא כמו שהוא רוצה אותה: "אמא, אם את אוהבת את השיר הזה אז משהו לא בסדר… אם את חושבת שיש לי קול יפה, אז משהו לא בסדר פה"
דברים משתפרים עוד יותר בחלק השני של הדיסק מהמונולוג של "אם מישהו צריך להתקשר זו את" דרך שיר  שמתחיל ב"אני מחכה שהלילה יעבור – אני כל כך בנוי להצעות", שיר אנרגתי פאנקיי סוחף. וגם השיר המלודי המיוחד – "נועלה מוסרת" (ש"היא לא תבוא היום, גם מחר") ולקינוח עוד אחד מצוין – "עניין של מה בכך".
כמו שאמרתי, אין לי מתכון לאיך צריכה להישמע להקת רוק בעברית, אבל הניסיון של "נערות ריינס" להישמע כמו רוק פאנקי אינדי מינימליסטי של פעם הוא משב רוח רענן, למעשה בריזה כייפית שעשויה להפוך לרוח סערה באלבום הבא.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות