מופעי רוק גדולים מן החיים. נערות מתעלפות מוצעות מן הקהל ע"י אנשי אבטחה. קהל ששילם מאות שקלים ומוכן להימחץ כדי לראות מקרוב דרים ת'יאטר.
אני יודע שנערמו הררי ציפיות בקשר לדרים ת'אטר. מדובר בהרכב שזכה לתארים כמו להקת הפרוג-מטאל הכי חשובה והכי פופולארית בעולם, להקה ששיש לה חוגי מעריצים שפוטים בכל מקום ששומר אמונים.
האם ההופעה בגני התערוכה עמדה בציפיות? תלוי את מי שואלים. מי שחיפש לקבל דגימות מאלבומיה כולל החדש "Black Clouds & Silver Linings" קבל רק חלק ממבוקשו. אישית חיפשתי דברים מהאלבום Images and Words, שהתאהבתי בו בתחילת התשעים.
אבל בגדול מי שהגיע בשביל תכלית התצוגה המוזיקלית של דרים ת'אטר כוללת את להטוטי הגיטרה של ג'ון פטרוצ'י וסולואי הקלידים הנשפכים של ג'ורדן רודס – קיבל גם הוא את מבוקשו.
מדובר במיומנות טכנית ממדרגה ראשונה. נגינתו של ג'ון פטרוצ'י (John Petrucci) בחשמלית היא ברמות ליגת אנ בי איי בהבי מטאל העכשווי, ריפים מצוינים וסוחפים, לצד שירה הימנונית של ג'ימס לברי, כולל בלדות טיפוסיות לז'אנר.
מצד שני, לפעמים הייתה תחושה של חבר'ה שבאים לעבודה, אבל אולי זוהי רק טעות אופטית: מה שברור הוא שכל אחד מחברי הלהקה באמת בא לעבודה במובן החיובי של המילה, כל אחד נקי ממניירות סטאריסטיות, מנגן בלי פרטנציות ועם זאת מפיק צלילים ברמות של השמיים הם הגבול. 
בין הקטעים הטובים שהלהקה ביצעה – Panic Attack מהאלבום Octavarium הערב עצמו נפתח ב- In the Presence of Enemies מתוך Systematic Chaos. מהאלבום החדש של הלהקה הגיע A Rite of Passage (טקסי מעבר ריטואלים) As I Am מ"רכבת המחשבה" של 2003. מ- Awake את "קולות".
בסופו של דבר, למרות שהחבורה לא סיפקה את כל מאוויי מעריציה, כל אחד ורשימות השירים שלו, אין לי שום ספק שבגני התערוכה ניגנה אחת מחבורות הרוק הטובות והמוכשרות בז'אנר הרוק המטאלי המתקדם, ואני מדבר בעיקר לא רק על היכולות הטכניות של כל אחד מחברי הלהקה לחוד, אלא על החיבור ביניהם שעושה את דרים ת'אטר למה שהיא וכל מי שרצה להבין את מהות המושג סינרגיה ברוק צריך היה לשמוע את דרים ת'אטר בחי.

דרים ת'יאטר ההופעה בגני התערוכה ת"א