תני לו רק מה שבא לו, מבקש מישהו בגוף שלישי (מה שנקרא "צד ג'") בשביל מישהו שרוצה ככל הנראה לחזור אליה, ואילו בבית השני מופיע כבר החושק עצמו בגוף ראשון ("צד א'") שמתוודה  – אמנם טעיתי, אבל עדיין אוהב "תני לי שוב את הרגע/ אני פה משתגע". אגב מייצגו (צד ג') מציע לה לגלות מה היא חושבת עליו (מה?) אלא שלא ברור מה בדיוק היא חושבת, והאם מוכנה לתת לו "רק מה שבא לו", אחרי שהוא הוא מודה שעשה כבר טעות.
דינה שמחי וניסים מרי, האם אתם ראויים שאתעמק עד כדי כך בגבב השטחי שמסרתם לנתנאל? התשובה שלילית. ובכל זאת, מה מביאני לכך? הקלות הבלתי נסבלת שבה משחררים אצלנו טקסטים. קלות עוד יותר לא נסבלת היא השימוש נטול הקרדיט בלחנים במסווה של "לחן יווני" כדי ליצר מצהלת חאפלות עממית לרצפת החתונות. כל לחן – יש לו מלחין. אבל מה חשוב. העיק למכור עו שיר שמחות. תני לו מה שבא לו. למה מה? מה הא שווה שהיא תיתן לו לו רק מה שבא לו? 
 יש לי רק שאלה לנתנאל: אתה מאמין בשירים האלה?  קח את הקול שחנן אותך האל ותשתמש בו לשירים שיוציאו אותו (את קולך) בכבוד. תן לעצמך את הכבוד.