הפרחים הגיעו בשיא ההתרגשות של הערב, אחרי שהפסנתרן האיטלקי סטפאנו בולאני הראה שהמוסיקה של סשה ארגוב, שהוא אינו מבין מילה ממילותיה, היא מה שהאמריקנים מכנים "סטנדרט'ס", שירים שעליהם אפשר לבנות עיבודים, מטעמים ואלתורים. מה שעשו בולאני וההרכב שלו היו שווים כל פרח שהגישו בסוף הערב אשתו של סשה, נוסיה, בנו ובתו, לבולאני ונגניו, גם ליד החמה שהניח על ראשה האקורדיוניסט הצבעוני הזרוק אנטונלו סליס.
בולאני הציג את המשפחה לנגנים המופתעים. גם הם שפשפו את עצמם, כדי להאמין שבערב הזה הם ניגנו שירים ישראלים ועוד זכו לאהבה של הקהל. ושוב הוכח כי שפת המוסיקה היא שוברת הגבולות הגדולה ביותר. צריך להפוך אותה לאלהים, לסגוד לה, ואז יבוא סוף סוף הדבר הזה שנקרא שלום, שכולם רוצים בו, אבל לעולם לא מגיעים אליו.

סטפאנו בולאני מנגן סשה ארגובבולאני – השמלה השסגולה