"הרי את" ההופעה

אסף אמדורסקי

זאפה ת"א
4/5

הרכב: תום דרום – קלידים וקולות, יונתן אלבלק- גיטרה,אורי קליינמן- בס, רון אלמוג- תופים. אורחת: יולה.

שירים: את לא לבד, מסתכל על הים, בראשית, סטארלייט, 15 דקות, העיר הגדולה, הוא האמין לה, ביחג, יש לך מקום, סיני, גולשים, אני אוהב אותך, רוך וקושי, מיליונר,יקירתי, מעיין, רכבת, גשם מטאורי, אהבה חדשה, חלום כהה. הדרן: חרש ביבבה, השמיים.

שאלתי לפני שהגעתי לזאפה אם הערב הוא "בעמידה", ושמחו לבשר שהפעם זה יהיה אסף אמדורסקי "בישיבה", כאילו כדי לשחרר אנחת רווחה. סוף- סוף אמדורסקי בישיבה.
לקראת סוף הערב, ב"גשם מטאורי", קולט אמדורסקי שהקהל לקח את ה"בישיבה" ברצינות יתרה, והוא נותן היתר לקום ולהתחיל להזיז את הגוף. לדאבונו, הקהל שהגיע שילם בשביל ה"בישיבה", והחליט לממש את זכותו עד השיר האחרון.
כבר התרגלנו בארץ הפרובינציה, שמחלקים כאן הופעות לפי עונות השנה, לפי תנוחות הקהל, לפי סוג ההפקה. יש מופע חורף ולהיפך. יש מופע בישיבה ולהיפך, יש אקוסטי ולהיפך.
לפי הערב החדש "הרי את", אסף אמדורסקי זקוק ל"קהל עומד", לא לקהל שסיים את האטרייה אחרונה בצלחת ולגם קלילות את כוס הבירה כדי להגיע בהמשך לשירותים, ועכשיו הוא מתפנה למופע, ושישחק הנער לפניו. לא מתאים. אני אומר את הדברים, כי מופע רוק, שלא כמו מופע פופ-עממי-עולם-ג'אז זקוק לקהל רוק כמו אוויר למוסיקה. קהל רוק הוא שחקן בהצגה. והקהל של אמדורסקי לא היה חלק מההצגה. משהו בערב הזה לא ניצת, ואני לא מדבר על נדלק.
לא זוכר מי אמר לי: לעולם אל תאשים קהל בכישלונו של מופע. את קהל צריכים להדליק. לא נדלק – יש סיבה. יכול להיות. אלא שהערב הזה לפחות לטעמי, לא נכשל, למרות שהוא לא היה נטול בעיות. הוא הוכיח כי אמדורסקי  כיום  הוא אמן רוק בשיאי בשלותו, יוצר סקרן ולא מקובע, מחבר את תחנות דרכו המוסיקלית למופע לכיד (tight), מגובש מבחינת ההפקה. המופע מתבסס על "הרי את" אבל מהווה סך כל מגוון הצבעים והתבניות של מבחר אלבומיו ושיריו מ"שמיים כחולים" שמסיים ועד החדשים – "מסתכל על הים", "בראשית" באוריינטציית הפקה ממוקדת – רוק שופע קצב אלקטרוני.

אם בדיסק קיבלנו הפקה מסוגננת ומאופקת משהו שהדגישה את הטון התחושתי של הסיפור, המופע מאפשר לאמדורסקי להתרומם לביצועי רוק טעונים עד סוערים ומרוגשים כמו בשיר המסיים את הערב (לפני ההדרן) – "חלום כהה" מתוך "מנועים שקטים". מזמן, ואולי בכלל, לא שמעתי את אמדורסקי שר בעוצמות תחושתיות כאלו. אמן בשיאו, אם כי סבל מבעיות סאונד פה ושם.
אמדורסקי אינו הרוקר הגדול. הוא לא פופ מיינסטרים לקהל מעריצים. הוא מוסיקאי נהדר, מלודיסט בחסד והוא שופע רעיונות עיבוד והפקה. המוסיקה שלו רומסת גבולות – גם של גיל, וגם של סגנון. אסף כאילו בא משומקום. הבגרות המוסיקלית, המיומנות כמפיק הם שפותחים אותו כפרח מרהיב. אמרנו בעיות: תאורת במה –  סטנדים מוארים זה גימיק- חידוש נחמד. אבל מה עם כוכב הערב ונגניו? למה הם בחושך? עוד בעיה: לפעמים אסף לא הכי שמע איך הוא נשמע במערכת הסאונד. בשיר או שניים נשמע צעקני משהו. ובאמת, התלוננו בפני שלא שמעו מילים של שירים. אז גם הסאונדמן.
אגב, שכחנו כמעט את יולה. יולה בארי (ננוצ`קה), אסוציאציה של לוליטה כזו, עלתה באמצע הערב. אסף הציגה כזמרת ששרה רוב הזמן בברוקלין. אתנחתא מ-Nowhere – מקסימה. רשמנו.

אסף אמדורסקי – ראיון

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות