מונו

שלומי סרנגה

פליי רקורדס
3/5

מתחיל "שיר דיכאון", תזמור כינורות בשביל העצב. הבנאדם בוכה את נטישתה. היא שהייתה לו כל החיים, מאז שהלכה רואה את העולם ללא צבעים. דמותה שורפת עינו מכל פינה. קשה לו להוציא אותה מהנשמה. עולם אפור. נא להזיל. הבנאדם שר את טרגדיית חייו. על הגבר הננטש של המוסיקה המזרחית המקומית עוד יכתבו ספרים.
למרות שהמוסיקה היא פאפאדופולוס, המילים כבר לא יוונית. אשכרה עברית. גיספן גוייס. מה שמעלה את השאלה הצפויה: איך אתם רוצים את הסרנגה? עברית או יוונית, עברית? בבקשה. האם השינוי הצליח?
היתרון הגדול של סרנגה שהוא שר ביוונית גם כשהוא שר בעברית. דיקלה כתבה עוד שיר על הנטוש הנכזב והדואב ללחן של ניקוס טרזיס.
האסטרטגיה בעריכת הדיסק ברורה: למי שסרנגה בשבילו זה מוסיקה יוונית – שהשינוי לא יהיה דרסטי. שומדבר מסעיר לא קרה. נשאר ביוונית רק השפה התחלפה. לא נורא.
"מונו" הוא המקורי הראשון. גיספן על המילים. דיקלה – מוסיקה. כאן מתחיל השינוי. כאן סרנגה כבר מגיע מהטברנה של פיראוס לטברנה של יפו.
הבנאדם אוהב ושמח להיות מונו, גם עצוב גם מאושר, שזה משהו שהוא כמעט לייטמוטיב במוסיקה הים תיכונית הישראלית: גם בעצב שמחים. הפתיחה פלמנקו. ההמשך עברית ביוונית. קולו חסר הגוונים של סרנגה שר את זה בקצב ובמנגינה ידידותיים למשתמש, לא בדידות, לא עצב ולא שום דבר שיעכור מצברוחו של המאזין המענטז הנהנה מצלילי הלהיט בעיבוד הקולח של יעקב למאי.
עוברים לתורכי עממי שנשמע יווני בעברית. "שר את חיי". הבנאדם משקר לה. שר לה רק "מילים שמחות" ואת תחושת הכאב האמיתי – מסתיר מפניה. נע בין שקר לאמת היא לא תדע אם צוחק הוא או בוכה. ה"עממי התורכי", קול מאונפף, טון מאופק, שיר קטן, מוסיקה שורשית. תערובת ים תיכונית יפה.
עמעמו אורות. השיר נקרא "את", סלואו-מחץ, טקסט כתוב רע מאוד. דיקלה מוכשרת במוסיקה, אבל מילים זה ממש לא התחום שלה. גם המוסיקה היא סרנדה עמוסת רגש, מיושנת מאוד. למה, סרנגה, הכנסת את זה?
עברית? הנה שיר בעברית. כלומר סוף סוף שיר בעברית. "האמנם" או "אם תלכי בשדה" – לאה גולדברג ללחנו של חיים ברקני, המוכר מחוה אלברשטיין. "האמנם עוד יבוא ימים בסליחה ובחסד/ ותלכי בשדה תלכי בו כהלך התם". מה לסרנגה ולשיר הזה? דווקא בחלק הראשון – הפתעה. איזשהו עומק שבא מפשטות. ואז מגיע המעבר לקצב פסדובלה או משהו כזה והורס. מכל מקום – ניסיון נועז, חבל שהעיבוד אינו קוהרנטי.
מה זה קוהרנטי? תקשיבו ל"מקום אחר" – לחן, עיבוד, ביצוע שיוצרים שיר לכיד, אותנטי, חלוקת אנרגיות בביצוע. שאלנו על שינוי במעבר לעברית? זה השינוי. זה אפילו מהפך. המילים: ברק פלדמן. הלחן וההפקה המוסיקלית – יוני בלוך. בלדת-רגש מושרת בטון נמוך על אחד – שונה מכולם, ללא כנפיים של מלאך, שבכל זאת מאמין שיש "מקום אחר "מקום אחר שם אלוהים קרוב יותר", ו"כל חלום שמטפס לשמיים מתגשם וחוזר". סרנגה שר את זה בטון נמוך, מטפס אל פסגת הרגש, יודע לרדת משם חזרה לאדמה למלנכולי. קצב איטי, לחן סימטרי יפה, עיבוד מעוטר צליל פלמנקו. אם אתם נמצאים בספירות האלו של חלומות-במגעים-עם-אלהים, יש לכם כאן שיר להזדהות.
מכאן מגיעים כל מיני בונוסים בצורת מונטאג'ים מוסיקליים: קאבר תמוה ביוונית ל- Don't Let Me Be Misunderstood של האנימלס מהסיקסטיז בדואט באנגלית עם הארי פפר. "עוד יום יבוא" בסימפול עם זוהר ארגוב ז"ל, שיר שהושמע לראשונה בפסטיבל הזמר בסגנון עדות המזרח "למנצח שיר מזמור" תשל"ו 1975 בביצוע "המלך" של הזמר המזרחי. שומעים את הסלסול של ארגוב בפתיחה ואז עוברים לחאפלה הים-תיכונית-יוונית, ארגוב מושחל לתוך השיר, אבל מאבדים אותו ואת הטקסט כי ה"מאנה מאנה" משתלטת.
שירים 10 ו-11 מחזירים את סרנגה למוסיקה יוונית נטו, כאילו אמר, שינוי זה יופי, אבל אי אפשר לבגוד בקהל שאוהב אותי ביוונית. שאלתם מה זה קוהרנטי? אז זהו בדיוק שהדיסק בסופו של דבר אינו קוהרנטי. חבל.

שלומי סרנגה ההופעה

Shlomi Seranga Mono

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. לא בא יותר לאתר הדפוק הזה עם הביקורות המתועבות האלה,כמה אפשר לכתוב ככה על המוסיקה המזרחית? לא כנראה שלא תפסיקו לכתוב דברים רעים וחסרי כל הגיון.

  2. יוסי יקר, (או שלא)
    לא ברור למה אתה ממשיך לכתוב ביקורות. ולמי בעצם?!
    אני הגעתי לכאן במקרה, בחיפוש אחר ביקורת על האלבום החדש של סרנגה אחרי שראיתי הופעה שלו בשישי האחרון – החומר החדש שלו פשוט מצויין. הוא עשה צעד נועז של לנצח בגדול או להכשל כשלון צורם – ללא ספק הוא הצליח בגדול לדעתי ולדעת רבים אחרים שכבר רואים ושומעים את זה. כולל העורכים בגלגל"צ שלא מפסיקים להשמיע את השיר החדש "את"
    . מזל שזה לא תלוי בך. תעורר יוסי – אתה כבר לא רלוונטי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות