"אור מהחדר/עוד לא ישנה/הכל יהיה בסדר/זו רק עוד מחשבה/זה מרגיש כמו פחד/עוד לילה לבן/חושבת על צעד/אבל זה לא הזמן"
"מבט מול מחברת/סיגריה כבויה/רומן כמו בסרט/אהבה לא שפויה/היא תרוץ כעיוורת/היא תבער כמו אישה/היא יודעת אחרת/אבל לא מנסה"

אמיתי וכואב, כלל לא בטוח שהכואב והאמיתי הזה מבשרים על בואה של משוררת הפופ החדשה. צילי ינקו כותבת כתיבה רגשנית מאוד, כאילו כדי להעניק תחושה מלנכולית. אבל משפט כמו "מבט מול מחברת סיגריה כבויה" הוא סוג של גרפומניה.
צילי ינקו מנפקת רשימה של תמונות בשורות קצרות בפרק זמן נתון, צערה מול הבדידות המשקרת, נשמה מרוקנת ש"מרגיעה את עצמה", וגם סלנג עכשווי כמו "זה מרגיש כמו פחד", שלא ממש מיטיב עם השיר. בכלל השימוש ב"זה" הוא רעה חולה אצל כותבי שירים מולחנים. 
מקבצי תחושות כזרם מחשבות על מצב הנפש הדואבת, אבל מרוב כאב אמיתי לא ממש יודעים מה אמיתי וכואב. כאבה בושש. צליל אקוסטי מוביל לטון רך מעודן, שמצליח לטפס בסולם האוקטבות כדי להעצים את התחושה, מעבר מלודי מוצלח – שנתמך בתזמור משדרג של ליאור טבת. מוסיקלית, מגיעות בשורות מכיוון ינקו, מהלחן מהפקה ובמידה מסוימת מהביצוע. הטקסט – אולי כואב, אבל אינו אותנטי. המוסיקה – משדרת כאב, אוריגינלית.