בהופעה

שלום חנוך

אמפי קיסריה
5/5

משה לוי: הפקה מוסיקלית, קלידים, גיטרה. רוני פיטדסון – גיטרות, זיו הרפז – בס, אשר פדי – תופים, טל אבירם – תכנותים ומחשב, ערן בן-צור – סאונד, עדי שרון – עיצוב תאורה.

שירים: במו ידיי, פתוחים לאהבה, מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, לא יודע איך לומר לך, שיר דרך, אלוהים, חתונה לבנה, אולי תדליקי, רומן אמיתי/אהבה שקטה, אדם בתוך עצמו, אגדת דשא, קח לך אישה, העיקר/טיול ליפו, אהבת נעורי, לצאת מהלחץ, נגד הרוח, תפסתי ראש, ככה וככה, בוכה רק לי, בגלגול הזה, משיח. הדרן: הדרכים הידועות, ג'מייקה, אבשלום, סוף עונת התפוזים, מאיה.

יש רגע שהלהקה נוטשת. שלום מתמקם בקצה הימיני של הבמה. הוא מחייך. אומר משהו לקהל שרכש כרטיסים, ושהוא מודע לתמורה.
מהי תמורה לקהל ששילם בכספו הטוב ויצא לפקקים של קיסריה? גיטרה אקוסטית, כמה צלילים, ותן לקהל לשיר במקומך. הם באים לקיסריה כדי לשיר. אבל צריך מנחה. שלום לא ייתן להם לשיר סתם. יש גם הדרכה.
האקוסטית ליוותה את "אדם בתוך עצמו הוא גר", "אגדת דשא" הנורא נוסטלגי, "קח לך אישה" (עם ניואנס של שלום אפרופו האישה), "אהבת נעורי".
לידי ישבה אחת שהגיעה עד קיסריה בשביל לשמוע את שלום שר את השיר הזה. היא שרה יחד איתו.
ערב יפה עבר על הקהל בקיסריה. חום סוף יוני. אוטוטו שלמה ארצי מגיע עם הריטואל שלו. גם אייל גולן יביא את הפקקים לפחות 8 פעמים אם לא יותר. אבל הערב אנחנו פתוחים לעשות אהבה עם שלום. ארצי העביר אותו קורס איך הקהל רוצה אותך נאהב בקיסריה. זוהי בדיוק התמורה למחיר הכרטיס והבייבי סיטר והדלק והפקקים.
התמורה היא גם בתמהיל. קשת פרושה היטב של הרפרטואר למן שיריו הראשונים ועד האחרונים. מ"מה את עושה", "לא יודע איך לומר לך", דרך "אלהים" העכשווי, עבור ל"חתונה לבנה", הקלאסי "נגד הרוח" ועד "בגלגול הזה" ואיך בלי "משיח", שהוציא את הקהל מהמושבים, למרות המשמעת שכפו הסדרנים ליד הבמה. בהדרן מגיעים "סוף עונת התפוזים" של "תמוז" והקצפת – סולו "מאיה", מרטיט כרגיל ואולי יותר. למעשה – יותר. 
לא יודע איך לומר את זה, אבל אומר את זה ככה: שלום בקיסריה עשה לי טוב. החזיר אותי למקומות של שפיות טובה. של אדם בתוך עצמו, אבל ידע גם לצאת מתוכו, של רוק ישראלי שכבר צרוב חזק בתודעה, וניגונו גם בכבישים, בפקקים, בהאנגרים, באמפיתיאטרונים ממשיך להפעים. הדרכים הידועות והטובות. שלום נמצא בהן בשיאו, על הנעים, המלודי והמחניף וגם על הזועם, הרוקי והמחאתי, סך כל חלקיו שמוביל אל השלם הזה כסוף שיער, גינס וטריקו בליל אהבה בקיסריה שאי אפשר להחמיצו. בשום אופן. יש תמורה.

שלום חנוך – אמפי קיסריה יוני 2009

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות