"את יכולה לבחור, תבחרי לשמוח/את יכולה לרצות, תרצי את טובתך/את יכולה להסכים, תסכימי לסלוח/את יודעת לאהוב תאהבי את עצמך"…
"יש בך ניצוץ של אלף שקיעות וזריחות/ יש לך זמן והוא קורה תמיד רק עכשיו/ יש בך יופי של אלף שנים לפחות"
אחת שיש בה ניצוץ של אלף שקיעות וזריחות ויופי של אלף שנים לפחות יכולה באמת להרשות לעצמה לבחור מה בראש שלה.
אמיר ברנט יצר רשימה בשביל הכל-יכולה – מה היא יכולה לבחור. למעשה בכל מה שחשקה. השיר יכול להיות המנון פמיניסטי, אם כי, נדמה לי, לא לזה התכוון המשורר. בסופו של דבר, כוונת המשורר לא ממש מגיעה. האם הוא ציני ("תרצי את טובתך") או שהוא כל כך מופעם ממנה שהוא נוקט לשון מטפורית הזויה העושה שימוש במספר "אלף" – "ניצוץ של אלף שקיעות", "יופי של אלף שנים". והוא מאמין שעמוק בעיניים שלו היא תצליח לראות.
אז מה הסיפור? קיימות כאן הגזמות מטפוריות, שדמיוני אינו מסוגל לספוג שלא לדבר על לעכל. מוסיקה: המנגינה והעיבוד נוגים ומנעימים, הטון של ברנט דואב משהו, אחיד לאורך השיר. צליל החליל (אורי מיילס) מייצר אווירת ירוק אירי יפה. בשורות מצד המוסיקה, אבל חיבורה לטקסט רופף. עצבות סתמית כזו. לא תמיד המוסיקאי הטוב הוא במקביל גם תמלילן ראוי.
4 תגובות
כל אשה היתה רוצה לקרוא טקסט כזה בכל רגע נתון.
איזה יופי.
יוסי אתה טוב… אבל כנראה אתה צריך להיות אישה.. או לפחות מחובר לצד נשי כדי להבין כמה השיר הזה מדוייק.
התמלילן מבקש שהיא תוכל לראות את מה שהוא כבר רואה בה… כי הוא אוהב אותה, והוא רוצה שגם היא תאהב את עצמה. ממש לא המנון פמיניסטי. חבל שאין את כל השיר..
אופס. תודה
בתור אחד שגם היה בהופעה של ברנט, אני חייב לומר שמדובר בפרפורמר מעולה (וגם סטנד-אפיסט בפוטנציה).
לגבי המילים של השיר – לפעמים, בשביל הרומנטיקה (והוא ללא ספק רומנטיקן), משתמשים בהגזמות מטפוריות, כך שבעיני זה מתבקש, והחיבור למוסיקה – מתבקש גם הוא.
ולסיום תיקון לשוני – קיימות הגזמות ולא קיימים הגזמות.