להקשיב לבסט אופ בלי הספדים. פשוט לחזור למייקל ג'קסון. גם זה סוג של "פוסט מורטם" בלי כל מה שמסביב ל- Wacco Jakko. וזה אירוני, כי כמו שאני חוזר, יחזרו עוד מיליונים. לפעמים, כוכב דועך צריך להמתין למותו כדי לזרוח שוב.
בילי ג'ין (Billie Jean) מכניס בלי אודישן לגן עדן. דרמטי, סעור-חושים. ג'קסון של האייטיז. אקלקטי, מגוון, קובע סטנדרטים חדשים של הפקה, ממציא מחדש את הריתם נ' בלוז. Beat It. קצב של מלכים. מי לא מכיר.
18 שירים. ה – Number Ones שלו. נדמה ש – Thriller פרט להיותו "נאמבר וואן" הציב חידוש בכל מובן – גם במונחים טלוויזיוניים, כשקליפ הוידאו עדיין היה בחיתוליו. ג'קסון של "מותחן" העלה את הרף לגבהים שהעמידו אתגר ענק לכל מפיק בתעשיית הפופ. 10 דקות פלוס של סרט קצר נוצר לראשונה משיר.
שירים מ – Off the Wall, מ – Thriller, מ – Dangerous, History. גם מ – Invincible.
אוסף שגם מציג את הקווים המלודיים היפים שלו. Human Nature למשל. את שיריו החברתיים – Black or White על שוויון בין גזעי, שירים שעוסקים באלימות כ – Bad ,Smooth Criminal במקצבים פאנקי הורסים. שירים שמייקל שם עצמו בראי עצמי ביקורתי כ – Man In the Mirror, שירי אהבה רומנטיים – I Just can't stop loving you . גם You Are Not Alone שהופך לגוספל. Dirty Diana המסעיר. מלודרמה כזו לא שמעתי מעולם אצל מייקל. Earth Song – השיר הנוגה והרגשני ביותר בדיסק, מייקל מבכה את מעשי ידי הבריאה האנושית. אחת המנגינות האמוציונאליות היותר כובשות שלו. מטפס לספיריצ'ואל בסיומו. בסוף: שיתוף הפעולה עם ר. קלי ב – One More Chance.
לקח את הריתם נ' בלוז והסול ויצר ריתם נ'בלוז וסול משלו. יגידו שזה פופ. זה גם פופ. אבל קודם כל אלבום אוסף של מוסיקה שחורה על כל רבדיה. למי שלא התוודע למוסיקה של ג'קסון, האוסף הוא כניסה בשער הראשי לממלכת הפופ של המלך בואכה היכל התהילה.
